יום העצמאות: עובדות והרהורי גאולה
אנחנו צריכים להיות פתוחים למהלכים היסטוריים, להאמין בהפתעות, גם להשתתף בתהליכים, אבל לא להכתיב לקב"ה את הדרך, לא למדוד לו זמני. מאיר דורפמן על הגאולה שמתחרשת לנו מתחת לאף
לפעמים אנחנו בתהייה על הנהגת ה' את עמו בשנים האחרונות, על נסיגות עומק בתהליך הגאולה. הימים הגדולים של ניסי מלחמת השחרור, ששת הימים ועוד, כבר מאחורינו, נראה שגם אהבת הארץ וערכים בכלל אינם בראש מעייני הדור הזה, תהליך הנסיגה הרוחנית-מוסרית בעיצומו, התבוללות עולמית, וכאילו דבר לא מתקדם.
את אחד היסודות החשובים ביותר באמונת הגאולה קבע הרמב"ם בהלכות מלכים: "וכל אלו הדברים… לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". זו לא התנצלות, זה חלק מהגדרת יחסנו לגאולה. כלומר, אנחנו צריכים להיות פתוחים למהלכים היסטוריים, להאמין בהפתעות, גם להשתתף בתהליכים, אבל לא להכתיב לקב"ה את הדרך, לא למדוד לו זמנים.
במסגרת עבודתי כחזן הזדמנתי לכמה וכמה קהילות בדרום-אפריקה. היהדות שם רחוקה, מדלדלת, ודאי הזהות היהודית. תמהתי על עודף פתיחות כלפי יהודים רחוקים. ביום הכיפורים ראיתי במו עיני יהודים רבים מגיעים לבית הכנסת ברכב, קיויתי שהרכב נהוג לפחות ע"י גוי…בקהילה אחת עברתי לפני התיבה בליל שבת, מישהו ניגש אלי ודיבר בהתלהבות על הנאתו מהתפילה. בשבת בבוקר לא ראיתי אותו בשחרית או במוסף. אם התפילה היתה כל כך טובה- מדוע הוא לא מגיע היום? בסעודה שלישית ראיתי אותו.
הוא מסביר לי שפשוט אצלם שבת הוא גם יום עבודה, בשונה מאצלנו בארץ…בתוך בית הכנסת הכל מתנהל ע"פ הכללים ההלכתיים, אין לגיטימציה לפשרות, ברור לכל שהרב הוא הסמכות ההלכתית, ואעפ"כ אין שם כמעט קהילות רפורמיות כי אף אחד לא מרגיש דחוי. אין שם חרמות, אין מלחמות לשם שמים, אין פיצולים לרבנות כזאת או אחרת, יש בית דין מרכזי אחד, שמנהיג את כל גווני היהדות, מהחרדים ביותר ועד היהודים שבין המילה לקבורה היהודית אין עוד משהו יהודי אצלם, וגם זה לא תמיד.
לאחרונה הגיעה בשורה יהודית גדולה דווקא מגלות זו, קציר פירות הפתיחות והאהבה ללא תנאים. יש שם רב ראשי נמרץ, אנושי מאד (תכונה שמאפיינת את היהודים שם בכלל), שחושב "מחוץ לקופסה". היוזמה שהוא ניסה היא שמירת שבת אחת כהלכתה לכל היהודים. ההצלחה היתה מעבר למשוער.
שמעתי תיאורים מדהימים מאנשים שם. מדוע זו בשורה כל כך גדולה? א. משום ששמירת שבת היא מחסום משמעותי מאד לקיום היהדות בזמננו, ומאידך היא גם הפרס הגדול. אין דבר שמקרב יהודים אל יהדותם כמו החוויה של שמירת השבת. הרוב המוחלט של המשתתפים בפרוייקט אמרו שישמרו יותר שבתות, שהחוויה היתה מרוממת וכו'. ב. משום שבתוך העולם הציני שאנחנו חיים בו, הצלחה כזאת היא פריצת דרך והוכחה ש'אפשר'. ג. משום שבעקבות ההצלחה הגדולה שם נפתח ארגון עולמי שמעתיק את הרעיון לכל מקום. לפני כשבוע דיברתי עם רב בפרת', אוסטרליה, שאלתי אותו אם הוא שמע על "פרוייקט השבת" והוא אמר- בודאי, אנחנו הצטרפנו לזה גם כאן.
אמנם כתבתי כאן כמה הסברים להצלחה הזאת, אבל כתבתי לרב גולדשטיין, הרב הראשי שם, שהפתעת ההצלחה שאף אחד לא חזה, מעידה על סייעתא דשמיא, על מהלך עליון, הארת פנים וקריאת הכיוון לעשיה, "לפעול עם א-ל".
לבשורה כזאת יכולים להיות שותפים כל גווני היהדות, וההודאה על כך יכולה להיות שותפה לכל שומרי התורה. סיפרתי את הסיפור הזה על השבת לאחד מגדולי התורה בדור שלנו, מזקני תלמידי החכמים, מתלמידי החזון איש והרב מבריסק, שאמר לי: "אני חושב ששלב קיבוץ הגלויות הרוחני כבר מתחיל". גם על תהליכים רוחניים שמתרחשים כאן בארץ, גלויים וסמויים, אפשר לכתוב כמה ספרים. כנראה שאחרי שהעצמות היבשות קרמו עור וגידים, הגיע תור הרוח הגדולה שתבוא ותפח בעצמות, צריך רק לפתוח עיניים ולראות את התחלת – "ונתתי רוחי בכם וחייתם".
==
מאיר דורפמן הוא מרצה ב"המקום- מרכז תרבות ורוח" בתל אביב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו