מאז מותה של המלכה אליזבת עד קבירתה היום (שני), יחלפו לא פחות מעשרה ימים. לתוהים כיצד הגופה לא נרקבת ללא קירור, ומה מאפשר לה להישמר במצב ראוי כשהיא מוצבת בלב העיר? נסביר הכל:

שלא כמו ביהדות, בה נזהרים מאוד במצוות הלנת המת וממהרים לקיים את טקס הקבורה ללא דיחוי, אצל האנגלים הנוהל אחר.

אחרי פטירתה, ארונה של המלכה הועבר לאנדיבורו, ומשם שונע ללונדון ב"מבצע חד קרן". בחמשת הימים הראשונים אחרי המוות, גופתה של המלכה נשמרה בארון מלכותי שהוצב בארמון בקינגהאם. בהמשך, הארון הועבר לכנסיית ווסטמינסטר, שם הציבור קיבל גישה אחרונה לארון במשך שלושה ימים, בהם חלקו לה כבוד אחרון, במשך 23 שעות ביממה.

רק היום, עשרה ימים אחרי הפטירה, מתקיימת ההלוויה המלכותית בווסטמינסטר. אחרי הלוויה, ארונה של המלכה יועבר לקבורה בטירת וינזדור, שם תיטמן בקפלת סנט ג'ורג' לצד בעלה המנוח, הנסיך פיליפ, ובני המלוכה הנוספים.

אז איך הגופה לא נרקבת?

קברנים מומחים מסבירים כי ניתן לשמור גופה מספר ימים, אם התנאים מאפשרים וטמפרטורת החדר קרירה. רק כשבוע לאחר המוות העור הופך לרפוי, ועוברים עוד מספר שבועות עד שחלקים כמו השיער, הציפורניים והשיניים נושרים. בתנאי קירור של חדר מתים, גופה יכולה להישמר בין ארבעה לשישה שבועות, ללא סימני ריקבון.

כידוע, גופתה של המלכה לא נמצאת בקירור בתנאי הקירור האופטימליים, אלא מוצבת ברחוב בלב העיר בארון מול הקהל העצום, ועל כן נדרשים אמצעים מיוחדים לשימור הגופה בעשרת הימים שאחרי המוות.

המחקר שפורסם ב"שער המחקר", מסביר כי השימור מתבצע בתהליך הנקרא "חניטה זמנית", המורכב מטכניקות המסייעות לשמירה על מצב הגופה לזמן קצר.

ארונה של המלכה אליזבת (צילום: שאטרסטוק)
  1. הזרקת כימיקלים ספציפיים לגוף הנפטר כדי למנוע ממנו להתפרק, לצבור ריחות לא נעימים ולהגן מפני חדירה של חיידקים. הגופה נשמרת על ידי החדרת נוזל חניטה לעורקים וכלי הדם דרך עורק הצוואר, אחד העורקים הראשיים של הגוף.
  2. כדי להבטיח את חלוקת הנוזל באופן שווה בכל חלקי הגוף, הרופאים מפעילים מכשיר חניטה ייחודי. במידה וזרימת הדם לא טובה דיה, קיימות טכניקות הזרקה נוספות להחדרת החומרים.
  3. בנוסף, להבטחת ההגנה על המלכה ארון המלכה מרופד בעופרת, ומוכן עבורה כבר 30 שנה. מקורו של הנוהג של ארונות הקבורה המרופדים בעופרת של בני המלוכה, החל לפני מאות שנים. בזמנים עתיקים יותר, שיטות שימור הגופה המודרניות לא היו קיימות.

העופרת מסייעת לשמירה על מצב הגופה לאורך זמן ומאטה את תהליך ההירקבות, וריפוד הארון הוא לקח מסיפור הקבורה המבחיל של המלך ויליאם הראשון.

כשהמלך מת ב-1087 אחרי פציעה שפילחה את מעיו, גופתו הוזנחה ואיש מקרובי לא אירגן את הלוויתו. אחרי זמן מה, אחד האבירים העביר את הגופה המפורקת למרחק של 112 קילומטרים, בזמן שהגופה הוסיפה להתפרק ולהתנפח.

כשהקברנים פנו להכניס את הגופה הנרקבת לסרקופג, היא הייתה מנופחת מדי מהגז שנצבר בה, ולא נכנסה לחלל המיועד. הקברנים ניסו לדחוס את הגופה, אך היא התפוצצה וחלקיה התפזרו לכל עבר. הריח שהופץ בין הנוכחים בטקס היה בלתי נסבל, והאנגלים למדו את הלקח.