1. פעמים רבות קורה שתוכן התפילה משתבש בגלל שילוב מנגינות שנקלטו בעם ישראל מהאוצר המוסיקאלי הכלל אנושי. המנגינות לא התאימו מראש לפיוט, ולכן שובש הפיוט כדי להתאימו למנגינה. בודאי שלא נכון הוא, כדברי המשנה ברורה: "וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה ותיבה מחברתה" (מ"ב רפא ס"ק ד). אלא: "יערוך כל נגינותיו בהשכל ודעת, שיהיו מכוונות לתיבות ועולות יפה לתוכן כל תפילה ותפילה ופירושיה" (סידור עבודת ישראל הנהגת הש"צ עמ 81).

2. וכן בהרבה פיוטי אשכנז שנועדו להיאמר על ידי שליח הציבור, או לסירוגין על ידי שליח הציבור והציבור, נשתבשו סדרי האמירה כך שאין לדברים שום מובן. והנה דוגמאות:
א. מה שנוהגים לומר: ד' מלך, כל שנאני שחק, באומר מאדירים; ד' מלך, כל שוכני שקט, בברכה מברכים; וכן הלאה, הוא ודאי טעות. ד' מלך צריך להיות בסוף המשפט. כל שוכני שקט בברכה מברכים; ומה הם אומרים? ד' מלך.

ב. בפיוט האוחז ביד מידת משפט, חיבור משפט שני עם שלישי ורביעי עם חמישי הוא ודאי טעות, כגון: וכל מאמינים שהוא אל אמונה, הבוחן ובודק גנזי נסתרות. וכל מאמינים שהוא בוחן כליות, הגואל ממוות ופודה משחת. בצירוף הזה אין שום קשר בין שני חלקי המשפט. יש לומר את הפיוט לפי הסדר ואז הוא מקבל משמעות: הבוחן ובודק גנזי נסתרות, ולא רק, שבאמת ד' הוא בוחן, אלא וכל מאמינים שהוא בוחן כליות, כולם מאמינים שזה כך. וכן, הוא הגואל ממוות ופודה משחת, ואכן הכל מאמינים שהוא גואל חזק.

ג. מאותה סיבה יש לומר: ובכן לך הכל יכתירו. לאל עורך דין, לבוחן לבבות ביום דין. לגולה עמוקות בדין, לדובר מישרים ביום דין. ולא לזווג אחרת, כך שלאל עורך דין אין בן זוג, וכן בסוף לתומך תמימים ביום דין נשאר בודד.

ד. כן אין לומר "אמרו לא-להים" בסוף הקטע אלא בתחילתו, כמו שנדפס. אמרו לא-להים ארך אפיים וכולי, ולא: לכן יתגלה גדול אדוננו ורב כח אמרו לא-להים, שהוא חסר משמעות.

השיבושים נגרמו כנראה מפני שהפיוט נאמר על ידי שליח הציבור והציבור לסירוגין, כנהוג בפיוטי אשכנז קדומים, כאשר הציבור היה אומר חלק קצר בלבד כיון שלא היה לו מחזור פיוטים, כגון: ד' מלך. אחר כך התחילו גם שליח הציבור וגם הציבור לומר הכל, מה שגרם להקדמת המאוחר ולצירופים מוטעים. כמובן, כדי לתקן כל זאת אין צורך לשנות את המנגינה. יש להתחיל את המשפט המוסיקאלי במקום הנכון, מה שחזן יעשה בנקל.

3. א. בתחינת שמע קולנו, כמה פסוקים באמצע נאמרים בשקט והם: אמרינו האזינה ד בינה הגיגנו. יהיו לרצון אמרי פינו והגיון לבנו לפניך ד צורנו וגואלנו, אין שום סיבה הגיונית לכך, גם בסוף נאמרים כמה פסוקים בשקט. יתכן שהסיבה לכך היא שהיו תקופות שפחדו לומר בקול רם: "ויראו שונאינו ויבושו" מפחד צוררי ישראל, אך סיבה זו לא קיימת עכשיו.

ב. מאותה סיבה אומרים בתפילת אבינו מלכנו בשקט הצמח לנו ישועה בקרוב, הרם קרן ישראל עמך, הרם קרן משיחך. אולי זה נאמר בשקט מפחד הנוצרים. וכן בטל מעלינו כל גזרות קשות, בטל מחשבות שונאינו, שכנראה גם הם נאמרו בשקט מפחד צוררי ישראל, מה שלא שייך עכשיו. אין שום סיבה הגיונית ולא מוזכר שום נימוק שלא לומר את הכל בקול רם, מלבד דעת ה"בית יוסף" לדלג בכל מקום שמוזכר חטא, מפני שאין אומרים וידוי בראש השנה (מ"ב תקפד ס"ק ג).

4. אחרון אחרון כתב המשנה ברורה: "וביותר מצוי קלקול ע"י הניגונים בסיום הברכה כשעונין הקהל אמן לפעמים עונין קודם שיסיים ממש הברכה ולפעמים מאריכין בניגון אחר סיום התיבה ועונין בהפסק גדול אמן" (מ"ב רפא ס"ק ד), וזה מצוי מאד בברכת המברך את עמו ישראל בשלום. שליח הציבור צריך לקצר את המנגינה של שלום, והציבור צריך לחכות שהוא יסיים, כדי לענות אמן.

ונזכה כולנו להתברך בשלום.

—

הרב שלמה אבינר הוא ראש ישיבת "עטרת ירושלים" ורב היישוב בית אל.