אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

23 רחובות חדשים, ורק ארבע נשים

אפרים קישון, מאיר שמגר, אלי ויזל, הפנתרים השחורים וציפי מלכוב: אלו שמות הרחובות החדשים בירושלים. מתוך 23 השמות החדשים לרחובות, רק ארבעה מתוכם יוקדשו לנשים

23 רחובות חדשים, ורק ארבע נשים
  (צילום: משה שי/פלאש 90)

ירושלים מתחדשת: ועדת השמות העירונית החליטה אתמול (רביעי), על 23 רחובות שייקראו בשמות חדשים בעיר. הוועדה בחרה בשורה של אישי תרבות ורוח, אשר הטביעו את חותמם על החברה הישראלית. החלטת הוועדה טעונה את אישור המועצה.

בין השמות ניתן למצוא את אפרים קישון, המחזאי, הסופר והתסריטאי המוכר, ציפי מלכוב, העיתונאית המיתולוגית מ"ידיעות ירושלים" שהכירה כל פינה וסוד בעיר, ואלי ויזל, סופר השואה וחתן פרס נובל לשלום. בין כל 23 השמות החדשים, מצאנו רק שלוש נשים, וזוג אחד של גבר ואישה.  חסידי אומות עולם.

עוד באותו נושא

הכירו אותן: הנשים שקרויות על שם ירושלים

בין השמות החדשים יהיו לא רק אישים, אלא גם רחוב על שם בית קפה טעמון, מקום מפגש תרבותי-חברתי שהפך לסמל ירושלמי, ואף רחוב על שמה של תנועת המחאה "הפנתרים השחורים", שפעלו בשנות ה-70 בשכונת מוסררה למען צדק חברתי. רחוב נוסף ייקרא על שם הרב אליהו אביחיל, סופר ומחנך, יקיר ירושלים, שפעל למען קיבוץ נדחי ישראל וקליטתם- כמו שבט בני המנשה.

בנוסף, החליטה הוועדה לצאת להליך לשינוי שם רחוב "שערי משפט" המוביל לבית המשפט העליון, במטרה לקרוא לרחוב על שמו של השופט מאיר שמגר, נשיא בית משפט העליון לשעבר , מבוני מערכת המשפט וערכיה הדמוקרטים. כמו כן, יונצח אל מוכתאר דאווד עוויסא – מוכתר כפר ג'בל מוכבר במשך 40 שנה.

אישים בולטים נוספים שיזכו להנצחה ברחובות העיר הם: שלומית קנטור – מחלוצות מקצוע האחיות בארץ ומנהלת בבית הספר לאחיות של הדסה, הרב מרדכי פירון – הרב הראשי לצה"ל לשעבר, הרב שלמה וולבה – רב ומחנך, יצחק קרטון – מחלוצי התחבורה הציבורית העברית וממקימי קואופרטיב "המקשר", וכן אישים נוספים.

הרשימה המלאה:

רבי עובדיה ספורנו: פרשן מקרא יהודי אטלקי, רב ורופא. בן המאה ה-15 וה-16 לספירה נולד בצ'זנה, איטליה. ספורנו למד לימודי דת ובנוסף גם לימודים כלליים ובכללם פילוסופיה, מתמטיקה, בלשנות ורפואה. הוא שלט בלטינית ובערבית אך עיקר עניינו היה בעברית עבורה חיבר ספר דקדוק.בשנת 1524 נזכר כאחד מראשי "קהל רומא" אך נאלץ לנדוד בערי איטליה עד שהתיישב בבולוניה עם אחיו חננאל. בבולוניה ייסד בית דפוס עברי ושימש כרופא. שם גם הגיע לשיא פרסומו וענה לשאלות חכמים מכל רחבי איטליה, שמו הגיע עד חצר אנרי השני, מלך צרפת, לו הקדיש את ספרו הפילוסופי "אור עמים" ושלח לו את פירושו לספר "קהלת".

מאיר שמגר: נשיא בית משפט העליון, מבוני מערכת המשפט וערכיה הדמוקרטים. כהונתו של שמגר כנשיא בית המשפט העליון הייתה הממושכת ביותר (11 שנים ו-295 ימים).

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר ז"ל (יוסי זמיר/פלאש 90)

הרב אליהו אביחיל

סופר ומחנך, יקיר ירושלים, פעל למען קיבוץ נדחי ישראל וקליטתם (תרצ"ב-תשע"ו).ולד בירושלים כצאצא לגדולי החסידות, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, "המלאך" ועוד. רב אביחיל כתב ספרים במחשבת ישראל, חינך ולימד דורות של מורים ותלמידים, כיהן כרבה של האוניברסיטה העברית ופעל רבות לקירוב בין לבבות ולהעמקת הזהות הישראלית. נסע בעולם וחקר שבטים וקבוצות אתניות המשמרים מסורת יהודית, ביניהם שבטי הפתאנים, אנוסי ספרד, בני מנשה, בהודו, בסין, באפגניסטן, במקסיקו ועוד.פעל להעלאת שבט מאפרו ולקליטתו, פעל להעלאת שבט בני מנשה ולקליטתו בישראל, הקים את עמותת עמישב למען נדחי ישראל.היה מיקירי ירושלים.

פרופ' משה פיאמנטה: 

מראשי המלומדים והחוקרים בלשון הערבית ובתרבותה (תרפ"א-תשע"ב), חתן פרס ישראל, יקיר העיר ירושלים וזוכה "פרס ירושלים לטיפוח מורשת העדות".

הפנתרים השחורים:  תנועת מחאה וצדק חברתי, הוקמה במוסררה בשנת 1971 ופעלה לשינוי הסדר החברתי בירושלים, בדגש על נושא אפליית בני עדות המזרח. הפכה לסמל סטטוס ללחימה עבור ערכי הצדק והשוויון. בשכונת מוסררה שתי סמטאות הקרואות באופן לא רשמי, על שמם של הפנתרים.

אפרים קישון: מחזאי, סופר וקולנוען, מגדולי וחלוצי ההומור והסאטירה הישראלית.הראשון שבזכותו הפך סרט ישראלי למועמד לאוסקר (סלאח שבתי), ובהמשך את 'השוטר אזולאי'. היה אחד הסופרים העבריים המתרומים ביותר בעולם, ספריו ומחזותיו תורגמו ליותר מ-40 לשונות.

אפרים קישון, היה מועמד פעמיים לפרס (צילום: משה שי, פלאש 90)

שלומית קנטור: מחלוצות מקצוע האחיות בארץ ומנהלת בבית הספר לאחיות של הדסה. נולדה בשנת 1894 בביירות. בשנת 1948, עם קום המדינה, ייסדה קנטור את מחלקת האחיות במשרד הבריאות וניהלה את המחלקה עד שנת 1955. אחר כך, חזרה להדסה שם לימדה קורסים בסיעוד ובמשך שנים רבות, המשיכה לשמש כיועצת בהקמת בתי חולים ובתי ספר לסיעוד. לקחה חלק חשוב בביסוס הסיעוד כמקצוע בארץ ישראל.

אברהם ורדיגר: ח"כ, סגן שר במשרד לענייני ירושלים, נשיא תנועת פועלי אגו"י. סגן שר במשרד לענייני ירושלים. הוא יזם את "אמנת ירושלים" מסמך היסטורי שמבטא את מעמדה המיוחד של ירושלים והקשר העמוק שיש לעם ישראל עם עיר הקודש, וגם זכה לקבל את התואר "יקיר ירושלים".

אל מוכתאר דאווד עוויסא: מוכתר הכפר ג'בל מוכבר במשך 40 שנה. היה מנכבדי הכפר ומהמוכרים בירושלים. בנוסף להיותו מוכתאר של הכפר, עסק עוויסא בבוררות ליישוב סכסוכים ובנוסף לכך תרם להקמת בית ספר בכפר. היה בעל קשרים עם הממשל הירדני ששלט בירושלים לפני 67', כנציג התושבים בכפר.

הרב אברהם זקן: הוסמך לרב העדה הכורדית בעיר, יקיר ירושלים. כשהוא בן 19 בלבד, הוסמך לרב העיר זאכו שבצפון עיראק ושימש כמוהל, שוחט, עורך נישואים, כותב ספרי תורה, מזוזות ושאר ענייני קדושה. שימש כרב העדה הכורדית בעיר ומנהיגה, תרם רבות בתחום לעולים החדשים והיווה גשר לרבים מהם אל מול הממסד הישראלי ונציגו.

אלי ויזל: סופר השואה, חתן פרס נובל לשלום, אזרח כבוד של העיר ירושלים. פעל להנחיל את זכר השואה ולקחיה לעולם כולו ולמנהיגיו למען זכויות אדם ומניעת מקרי רצח, ולמאבק באנטישמיות. ויזל הפך לדמות המרכזית והמוכרת ביותר בארצות הברית בתחום זה. ויזל עודד ניצולי שואה אחרים לספר את סיפוריהם, ופרסם בעצמו למעלה מ-40 ספרים. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים. בשנת 1986 , הוענק לו פרס נובל לשלום.

אלי ויזל (צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90)

יצחק קרטון: מחלוצי התחבורה העברית בירושלים וממקימי קופראטיב ושכונת המקשר. עם עלייתו לארץ מברית המועצות בשנת 1925, החל לפעול בתחום התחבורה הציבורית, כאשר רכש את האוטובוס הראשון בירושלים, שהחל להוביל נוסעים בקו מחנה יהודה-שער יפו. ביוני 1931 איחד את כל בעלי האוטובוסים בעיר תחת קורת גג אחת ובכך ייסדו את הקואופרטיב "המקשר".

הרב אלעזר גלבשטיין: דור שביעי בירושלים, משקם בית העלמין בהר הזיתים ומפתחו (תש"ח-תשע"ד). יזם וסייע בהקמת ארגון ההצלה הראשון. בשנת 1989 הקים את ארגון חסד של אמת, לטיפול בקורבנות פיגועים, ועסק בכך במסירות.

הרב מרדכי פירון: הרב הראשי לצה"ל, רב קהילת ציריך ויקיר ירושלים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים עשר שנים, במהלכן הוסמך לרבנות על ידי הרב חרל"פ והרב הרצוג (הרב הראשי לישראל). לחם על ירושלים בשורות ארגון ההגנה. בשנת 1971, הוענקה לו דרגת אל"מ ומונה לסגנו של הרב גורן. עם פרישתו מצה"ל של הרב גורן ביוני 1971, הוענקה לו דרגת תא"ל והוא מונה לרב הצבאי הראשי השני. לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1974 הועלה לדרגת אלוף. כיהן כשש שנים בתור הרב הראשי לצה"ל והיה ממייסדי המכללה לביטחון לאומי.

ציפי מלכוב: עיתונאית שחיה ונשמה את ירושלים ונלחמה למען תושביה.  במשך למעלה מ-25 שנים, שימשה כעיתונאית בעיתון המקומי "ידיעות ירושלים" מרשת "ידיעות תקשורת".
היא הגיעה לעיר בעקבות אהבתה למולי מלכוב ז"ל, בן לאחת המשפחות הוותיקות בירושלים. מולי היה מדריך בחוות הנוער הציוני, ויחד היו מהמתיישבים הראשונים בעיר העתיקה אחרי מלחמת ששת הימים. מולי נהרג עם תחילת הקרבות במלחמת יום הכיפורים. במשך שנים שימשה ככתבת המוניציפלית של העיר ועד מהרה הפכה למתעדת הבכירה והמנוסה ביותר של החיים בירושלים. זה לצד זה, היא סיקרה רגעים חגיגיים והיסטוריים וגם כאלה קשים וכואבים בתולדותיה של בירת ישראל. הובילה שורה של חשיפות בלעדיות, והציבה תמיד במרכז את זכויותיו של התושב הירושלמי הקטן. את כתבותיה הרבות חיברה ללא מורא וללא משוא פנים, כאשר שמה הולך לפניה כקול השני של התושבים.

קפה טעמון הנוסטלגי (צילום: פלאש 90)

יוליה ורומן שפניוק:  חסידי אומות העולם. התגוררו בעיירה בוריסלב באוקראינה. בעקבות הפלישה של גרמניה לברית המועצות, יוליה ורומן נתנו מחסה למשפחת וייס במהלך האקציות, והצילו אותם פעם אחר פעם. משפחת שפניוק הצילו כ-8 יהודים, בין הניצולים: שבח וייס, יו"ר הכנסת לשעבר.ב-5 במרץ 1984 הכיר "יד ושם" ביוליה ורומן שפניוק כחסידי אומות העולם.

אליה קהואג'יאן:  ניצול השואה הארמנית, צלם, אוהב ירושלים.

חכם יצחק עמדי: רב ומחנך, ממנהיגי הקהילה הכורדית בירושלים ומנחיל מורשתה.

רחבת טעמון: על שם בית קפה טעמון, מקום מפגש תרבותי-חברתי ירושלמי בניהולו של מרדכי קופ. קופ נולד בירושלים, דור שביעי לילידי העיר. זכה לתואר יקיר ירושלים בשל פעילותו החברתית רבת השנים בבית הקפה שהיה לסמל ירושלמי  אנשים מכל שכבות הציבור והקשת החברתית בעיר ראו בו מאז ומתמיד דמות מופת לסובלנות, הנהגה חברתית וחיבור בין קצוות החברה הישראלית.

יוסף גוטפרוינד: שופט היאבקות בינלאומי, נרצח באולימפיאדת מינכן. בספטמבר 1972, פרצו מחבלים לבניין בו התגוררו חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן. הם נקשו על הדלת, גוטפרוינד התעורר משנתו, פתח את הדלת וזיהה מיד שמדובר במחבלים, בגבורתו ובאומץ ליבו, נשען בגופו על הדלת וצעק: "חבר'ה, בירחו מחבלים!" וכך ניצלו שני חברי המשלחת ששמעו את צעקותיו והספיקו להימלט מהחלון. כך אל מול כנופיית מחבלים צמאי דם החמושה בתתי מקלע ורימונים, לא הצליח גוטפרוינד לעצור את המחבלים בגופו ואלו פרצו לחדר בו שהו הספורטאים הישראלים ולקחו אותם כבני ערובה, בדרישה מממשלת ישראל לשחרר מאות מחבלים. לאחר שלא נענו לדרישותיהם, רצחו בדם קר את כל בני הערובה, ביניהם גוטפרוינד.

צבי בן יוסף: מלחין ומשורר, נהרג בקרבות על גוש עציון במלחמת העצמאות. לפי הסיפור, לפני שנפטר לחש קטע משירו האחרון "חיל אל – מוות": "ואם בקרב פול אפולה, רע, אתה את נשקי לנקמתי תיטולה". בן יוסף נפטר ערירי.

הרב שלמה וולבה: מגדולי המחנכים בדור האחרון ומחבר ספרי הגות ומחשבה.

הרבנית חיה מושקא : בתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, ואשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון. חיה מושקא עמדה בראש פעילותו של אביה כדי להביא להצלתו מעונש מוות ולשחרורו. ניהלה עם בעלה את שושלת חב"ד ושלוחי חב"ד בכל העולם. הרבנית חיה מושקא, שהייתה אישה חכמה ומשכילה, בעלת ידע עצום בענייני קודש וגם בענייני חול, שלטה בשבע שפות עם דעות ברורות ומגובשות בכל נושא, הייתה מבטלת את דעתה ומקבלת באופן מוחלט את דעתו של הרבי. הרבי קרא לה האמא של כל שלוחי חב"ד בעולם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
נשים ברחוב זה...
כבוד בת מלך פנימה | 23-06-2022 17:39
נשים ברחוב זה טוב ליצאניות כמו שקד סילמן ואורלי לוי. נשים צדיקות מקומן לא בקרן רחוב!!!!
2
די לפמיניזם! תשיגו פסיכולוג!!!
אני | 23-06-2022 19:47
רגשי נחיתות? יש לזה טיפול! ויפה שעה אחת קודם