ממשלת בנט-לפיד תציין שנה להיווסדה בעוד שלושה שבועות, ונראה שהיא הגיעה לסוף דרכה. היא גם ככה הייתה מקרטעת לאורך השנה הזו עם 61 תומכים בלבד, וביום השבעתה 60 בלבד. המציאות בה אף אחד לא יודע על איזה צד יקומו ברע"ם הבוקר, ולאיזה חוק יתנגדו, פוררה את הקואליציה.

עשרות הצעות חוק ממשלתיות תקועות בפקק חקיקה לא נגמר, בגלל החשש להעלות אותם בלי רוב. הצעות חוק עקרוניות של קואליצית "רק לא ביבי" כמו "הגבלת כהונת ראש ממשלה" והצעות חוק שוליות כמו 'ממדים ללימודים' לא מצליחות לעבור, כי אין לקואליציה הזו רוב ואין לה יכולת להעביר חוקים במליאה.

ההתפטרות של עידית סילמן מהקואליציה, יצרה מציאות של 60 "תומכים" ברוטו לקואליציה – 56 לבנט ולפיד + 4 ח"כים סוררים של רע"מ, מול 60 מתנגדים ברוטו:  52 לגוש נתניהו + 6 חברי המשותפת, + שיקלי + סילמן). בנט ולפיד עוד השתעשעו ברעיון של למשוך את העסק עוד קצת, כשהם מסבירים שגם תיקו מאפשר את המשך הקואליציה, כשלא ניתן להפילה.

הפרישה היום של רינוואי זועבי מהקואליציה, מביאה לכך שלגוש הקואליציה יש 59 תומכים בלבד. זו כבר קואליציית מיעוט. עדיין קשה טכנית להפיל אותה כי דרושות 61 אצבעות לתמוך בהפלתה.

צריך להגיד את האמת, ממשלת מיעוט שנסמכת על 59 אצבעות בלבד בכנסת, היא ממשלה לא לגיטימית. בנט יודע את זה. לפיד יודע את זה. השאלה שנשארה עכשיו היא האם מפרקים את העסק בצורה יזומה, מחכים שהוא יתפורר מעצמו עם אפס יכולת להעביר חוקים עד לפיזור הכנסת בגלל אי העברת תקציב ב-מרץ 2023 או שמחכים לסטירה מצלצלת מהאופוזיציה בדמות הצעת אי אמון או החוק לפיזור הכנסת.