אחיינית הנרצח: עודד קוטלר לא ראוי לקבל פרס ישראל

השחקן עודד קוטלר הוכרז בתור חתן פרס ישראל בתחום אומנויות הבמה. קוטלר לא מסתיר את דעותיו השמאלניות, ובמיוחד זכור לו "נאום הבהמות" בו הוא קרה לימין הפוליטי "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".

הוא לא ראוי

אורטל תמם שכלה את דוד שלה, משה תמם, שבהיותו חייל בן 19 נרצח על ידי מחבל שפל. המחבל ישב בכלא 35 שנים, שם איפשרו לו ללמוד תארים באוניברסיטה הפתוחה. הוא כתב את הצגה לתיאטרון חיפה, שאותה סירבה לתקצב חברת הכנסת מירי רגב בעת שהיתה שרת התרבות, ובעקבות כך נערכה ההפגנה בה נאם עודד קוטלר וקרא לאנשי הימין "עדר של בהמות".

"שאלו אותי וכתבו ושוב על הזכייה של קוטלר בפרס ישראל" כותבת תמם, "הסיבה לכך שדעתי חשובה למישהו, היא שהייתי ממש שם. על הבמה, פחות משני מטרים ממנו, בזמן נאום "עדר של בהמות" של קוטלר".

"ולמה הייתי שם? כי אותו אירוע התקיים כמחאה על "סתימת הפיות" של הרוצח של דוד שלי, החייל משה תמם ז"ל, שמבעד לכותלי הכלא כתב הצגה שמומנה על ידי מדינת ישראל ועיריית חיפה. במשך לפחות שעתיים ישבתי שם, על הבמה, שומעת אדם אחר אדם יורק עליי, יורק עלינו, רואה ברוצח של דוד שלי גיבור, רואה בתאטרון תומך הטרור (על אמת. לא כאמרה. תשאלו את בגצ) המייצג שלהם".

"אז עם כל הכבוד, הקריאה של קוטלר לאנשי הימין "עדר של בהמות", גם אם הקליט ביותר, היה מהדברים העדינים שנאמרו באותו הערב, גם על ידי קוטלר עצמו. ואגב עדר, דמיינו חבורה של אנשים כה יצירתיים ופתוחים מחשבתית עד שכולם חושבים ואומרים ומתנהגים בדיוק אותו הדבר".

בוז למדינת ישראל

"ואז, אחרונה, עליתי אני לדבר. חבריי זוכרים את אותו אירוע טראומתי. אבל למי שלא – ברגעים הראשונים הקשיבו לי. אבל אז, כשדיברתי על דוד שלי, חייל צה"ל הגיבור, החלו להישמע קריאות בוז מהבמה. עוד ועוד אנשים הצטרפו. ואני, בנאדם עם עור עבה למדיי, לא עמדתי בזה וירדתי מהבמה בבכי".

"עכשיו, לא לאורטל צעקו בבוז. הם לא מכירים אותי ואני לא העניין. כשצעקו בוז לאחיינית שכולה, שנלחמת במימון ההצגה של רוצח דוד שלה, צעקו בוז לרעיון אותו אני מייצגת. לאימרה שחיילי צהל הם גיבורים צעקו בוז. לאמירות על ציונות צעקו בוז. לערכים שהובילו את רובנו, ימנים ושמאלנים, את משפחותינו, את השורשים שלנו להקמת מדינת ישראל, צעקו בוז".

"עכשיו, אני הולכת להגיד משהו שנוי במחלוקת. לא אכפת לי שקוטלר הולך לקבל את פרס ישראל. לועדת הבחירה צריך להיות אכפת. לממשלת ישראל צריך להיות אכפת. הפרס הוא מעמד. הוא סטטוס שמייצג מדינה וציבור. אם ועדת הפרסים של מדינת ישראל מזלזלת במעמד הפרס, נותנת אותו למי שרואה, לכל הפחות, ברבים מאזרחיה עדר של בהמות, הציבור יתייחס לפרס בצורה הראויה לו וזה יאבד מערכו".

"הנובל הוא לא הנובל בגלל הערך הכספי, האוסקר הוא לא האוסקר בגלל הפסל, ופרס ישראל הוא לא פרס ישראל בגלל הכותרת בעיתון שבעה ימים. כבוד, בוודאי שלא כבוד לאומי, הוא לא דבר שאפשר לכפות על הציבור. אבל נראה שהציבור כבר מזמן לא מעניין".