היום (רביעי) חל יום פטירתו הלועזי של אורי אורבך. 

הספרייה הלאומית כתבה: "שבע שנים לפטירתו של העיתונאי, הסופר והפוליטיקאי, אורי אורבך. אורבך היה איש חכם, נעים הליכות, צנוע ומצחיק, וידע להיות בן אדם – מעל ולפני הכל. מעבר לעשייתו הפוליטית, הוא זכור כמי שתרם תרומה משמעותית לפיתוח עולם הספרות והתקשורת בציונות הדתית".

הספרייה הלאומית ציטטו מתוך ספרו "מבטיח בלי נדר" אותו כתב אורבך: "לַשָּׁמַיִם מַגִּיעִים אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים, גַּם הָעֲנִיִּים וְגַם הָעֲשִׁירִים. שָׁם לֹא שׁוֹאֲלִים אִם קָנִיתָ בָּתִּים וּרְחוֹבוֹת, שָׁם הָעִקָּר שֶׁאָסַפְתָּ מִצְווֹת"

כשהעיתונאי עמית סגל ספד לו, הוא לא שכח לציין זאת: "בשמם של ילדי הציונות הדתית, אורי, דור גדול ועצום ורב עם כיפה סרוגה, אני רוצה להגיד לך תודה שגידלת וטיפחת אותנו כל השנים. תודה שהוצאת במיוחד בשבילנו את עיתון הילדים אותיות, עם מדבקות ופרסים וסיפורים בהמשכים אבל בשפתנו שלנו".

"תודה שהבאת לנו את גיבור הקומיקס אורי-און, הסופרמן הראשון עם כיפה סרוגה; את הכלב האמוני מוקצה, את משה או ש. תודה שהכרת לנו את סבא שלך שהיה רב. תודה על חרוזים שזר לא יבין: "אלוקים זה שם החיבה של השם, או כך לפחות אני מתרשם". יהי זכרו ברוך".

בראיון לסרוגים שיתף שי צ'רקה על אורי אורבך:

אתה מרגיש שהוא חסר היום במציאות הפוליטית בישראל?

"גם כשהוא כבר לא כתב אלא היה עסוק בלהיות חבר כנסת ושר, הקשר שלנו נשאר קבוע. המונח 'חברים טובים' מבלבל כי זה לא חברים שיוצאים לבלות בטיולים וכאלה, אלא זה משהו בעיקר בטלפון והתעסקות בעיקר באזורים המקצועיים ופחות בצדדים האישיים – למרות שגם זה היה".