רבים בישראל מיהרו לקשר בין החקירה שנפתחה באוסטריה כנגד הקנצלר סבסטיאן קורץ לבין האישומים שעלו בישראל נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. בשני המקרים מדובר בחשד לעבירות שוחד והפרת אמונים, שהתבטאו במקרים של סיקור חיובי בכלי התקשורת ותשלומים שלכאורה ניתנו עבור הסיקור האוהד.

אך לצד הדמיון הנרחב, יש גם הבדלים רבים בין המצב באוסטריה אל מול הפרשה שמסעירה את ישראל כבר שנים רבות.

באוסטריה, קורץ נחשד בכך שהעביר כספי ציבור בשווי של 1.2 מיליארד יורו לעיתונים וכלי תקשורת במדינה – בתמורה לפרסום סקרים אוהדים וטורי דעה שמפרגנים לקנצלר ולמפלגה השמרנית שבראשה הוא עומד. מנגד, בתיק 4,000 התמורה לסיקור האוהד באתר וואלה לא ניתנה בכסף, כפי שקורץ לכאורה עשה – אלא בכך שנתניהו קידם עסקאות והטבות רגולטוריות לטובת בעלי האתר לשעבר, שאול אלוביץ'.

העובדה שבישראל יודעים בדיוק איזה אמצעי תקשורת היו מעורבים לכאורה בשוחד מהווה הבדל נוסף בין המקרים של נתניהו וקורץ. כלי התקשורת באוסטריה אמנם העלו הערכות לגבי איזה עיתונים קיבלו תשלומים מקורץ, כשהחשוד העיקרי הוא וולפגנג פלנר המשמש כבעלי העיתון "Oesterreich", אך בפרקליטות הבהירו כי החקירה עדיין נמצאת בראשיתה – ובשלב הזה אין האשמות רשמיות כלפי כלי תקשורת החשודים בפרשה.

בישראל התיקים עוסקים באתר 'וואלה' בתיק 4000 בקבוצת 'ידיעות אחרונות' בתיק 2000 ובתיק המתנות הנוגע לארנון מילצ'ן יש קשר לא ישיר לערוץ 10 בזמנו.

ההתנהלות הפוליטית

ההבהרה הזו של הפרקליטות מדגישה את הבדל הכי משמעותי בין החקירה של קורץ לזו של נתניהו. הרי שניהם כפרו בהאשמות נגדם, וטענו כי מדובר ב"טענות חסרי בסיס" שהועלו כדי להביא להדחתם מהשלטון. אך בעוד שקורץ החליט להתפטר מתפקידו כבר בשלב הראשוני של החקירה, נתניהו סירב להתפטר ואף פעל ככל האפשר כדי להימנע מהגעה למצב של הגשת כתב אישום ופתיחת המשפט נגדו במשך 4 מערכות בחירות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

"לחקור את החוקרים", הצהרת נתניהו נגד כתב האישום נגדו. ארכיון (קרדיט: קונטקט)

ברגע שמפלגת הירוקים, השותפה העיקרית של השמרנים בקואליציה, הבהירה כי תפרוש מהממשלה ותתמוך בהצעת אי האמון של האופוזיציה אם הקנצלר לא יתפטר מתפקידו – קורץ הבין שהאופציות היחידות הן לפזר את הפרלמנט וללכת לבחירות, או להתפטר בעצמו, להשאיר את הממשלה הקיימת עם קנצלר אחר, ולקוות שיחזור במידה ויזוכה.

נתניהו העדיף את האפשרות הראשונה, וקורץ בחר באופציה השנייה.

ההצעות וההשלכות

האירוע באוסטריה גם מזכיר מאד את ההצעות שהועלו במערכת הפוליטית אחרי סבבי הבחירות: שנתניהו יזוז הצידה, ייתן למישהו אחר מהליכוד לעמוד בראשות הממשלה, ובכך יפתור את הפלונטר הפוליטי ויאפשר הקמת ממשלת ימין. זה בדיוק מה שקורץ עשה כעת, כששר החוץ אלכסנדר שאלנברג צפוי להתמנות כעת כקנצלר במקומו.

בהודעה על התפטרותו קורץ הסביר כי "מה שאנחנו זקוקים לו כעת הוא יציבות. כדי לפתור את הקיפאון הזה, אני רוצה לפנות את הדרך ולמנוע כאוס". אולי ההחלטה שלו התקבלה אחרי שהוא ראה את הכאוס שהיה בישראל על רקע הסירוב של נתניהו לזוז מתפקידו. בשני המקרים היו מפלגות שסירבו לשבת עם המנהיג המואשם בממשלה, אך בישראל ההתעקשות להישאר בראשות הממשלה הובילה בסופו של דבר את הליכוד לאופוזיציה ולאבדן השלטון.

מנגד, באוסטריה "מפלגת העם" עדיין מחזיקה בהנהגה ויכולה להמשיך לקדם את המדיניות שלה.

אם באמת יתברר ש"לא היה כלום כי אין כלום", קורץ יוכל לחזור בקלות למשרת הקנצלר בעת סגירת החקירה או בתום משפטו, מכיוון שהוא עדיין משמש כיו"ר המפלגה השמרנית. מנגד, ההתנהלות של נתניהו כבר מעוררת כעס וביקורת בתוך הליכוד – וגם אם הממשלה הנוכחית תיפול, כלל לא בטוח שנתניהו יחזור לקבל את התמיכה האוהדת לה זכה ב-12 השנים האחרונות – גם בתוך המפלגה וגם בקרב הציבור.

כתוצאה, הדרך של נתניהו חזרה לראשות הממשלה תהיה קשה יותר – הוא יצטרך לנצח שוב בפריימריז, ואז לזכות ברוב גדול מספיק בבחירות כדי להרכיב ממשלה כשמפלגות רבות שוב יסרבו לשבת איתו. האם לא היה עדיף לו להתנהל כמו שקורץ עשה? ימים יגידו.