נתבקשתי להתייחס לדבריו של הראשל"צ, הרה"ג יצחק יוסף שליט"א.

כמובן קטונתי מלבקר את דבריו של הראשל"צ או לדון בסגנון דבריו ובפרט כשמדובר בת"ח מובהק, לא לאיש כערכי.נאך כתלמיד הדן בדברי רבותיו, אתייחס לגופם של דברים.

ב"ה, מזה עשרות בשנים קם עולם תורה חדש מתוך הישן הרואה בתקומת מדינת ישראל ערך עליון, תפיסת עולם היונקת מהתורה הגואלת את יחסה אל המדינה ולפעמי הגאולה המאירים בדורנו.

השיעור בו הרב יצחק יוסף תקף את תלמידי ישיבות ההסדר

בתי מדרש אלו שוקקי תלמידים וחיים וחדוות לימוד, תורה שנלמדת בעוז בשמחה ובחיבורה לקדושת החיים הישראליים. מבתי מדרש אלו מצמיחים והצמיחו תלמידי חכמים מובהקים במקצועות התורה השונים, ומביאים ברכה גדולה לעם ישראל במישורים רבים, תופעה מרנינה זאת לא ניתן להכחיש.

יחד עם זאת היושרה מחייבת לערוך חשבון נפש ביחס לעולם התורה בתוככי הציונות הדתית, מה מתחולל בתוכו, ואם כבר ספגנו ביקורת ראוי לתת את הדעת שמא יש בדברים אלו משהו שנוכל להיתרם מהם.

בעבר התייחסתי לסוגיה זאת בהקשר אחר, מבקש להביא חלק מהדברים בשנית.

סיפור ששמעתי לפני כעשרים שנה, מת"ח המשמש כיום דיין בבית הדין הרבני, שלמד בישיבת כרם ביבנה: בזמנו ראש הישיבה הרב גולדויכט זצ"ל הרבה להתייעץ (ללא פרסום וידיעת התלמידים) עם הרב צבי טאו שליט"א בעניינים חינוכיים מתוך הכרה כי הוא מבין את נפש הצעירים ומה נכון להם.

כשעלה על הפרק להקים מכון להסמכה לרבנות בכרם ביבנה – מתוך מגמה לגרום לתלמידים להמשיך ללמוד בישיבה עוד כמה שנים, וכדי שיקבלו הכרה ולא ימהרו לברוח לאקדמיה – הוא הפנה את התהייה לרב טאו, והלה השיבו כי זאת תהיה בכייה לדורות להסמיך לרבנות צעירים שלא שימשו כל צורכם, וכי עדיף שימשיכו באקדמיה מאשר יוסמכו לרבנות בטרם עת.

שנים הרהרתי בסיפור זה מהי הבכייה לדורות שממנה חשש הרב טאו, כיום יותר מתחוור לי כי הרב ראה לרחוק.

מכוני ההסמכה לרבנות שמהווים המשך לישיבות ההסדר ודומיהן, מעבר לביקורת הידועה בהכשרת רבנים בצורה רדודה טרם רכשו ידיעה רחבה עמוקה ומקפת בים התלמוד, מחטיאים את המטרה שלשמה נועדה ישיבה.

בראש ובראשונה, ישיבה נועדה לגדל תלמידי חכמים בעלי מידות טובות ויראת שמים ורוחב דעת אמיתי. מעבר ללימודי האמונה והמוסר – המדריכים בנתיבות היראה – עצם לימוד הש"ס השיטתי בסבלנות לאורך שנים, יוצר עומק, רצינות וקביעות נפשית ביחס לתכני הקודש.

חיבור של אמת שיכול להיווצר רק על ידי תהליכיות של שנים, ברית שהולכת ומעמיקה לא במהרה תופר. הבחירה להיות משמש בקודש מזקיקה בשלות ואחריות ציבורית, ובחור צעיר שלהט הלימוד מסעיר את נפשו, רצונותיו עשויים עוד לעבור שינויים רבים טרם יתגבשו לכדי בחירה נכונה המתאימה וראויה לו.

לימוד מקוצר יוצר אשליה של פסדו תלמיד חכם, כדברי הרצי"ה קוק זצ"ל על תלמידי חכמים של כישוף, שאוחזים את העיניים, שנוצרים בין רגע ללא עמל ארוך שנים וגם נעלמים ברגע.

להבנתי, מעבר לזילות של ההסמכה לרבנות ודיינות, שהפכו בעשורים האחרונים להיות ביטוי לידענות שטחית גרידא, יש בכך פגיעה בתלמידים רבים שמקדישים את זמנם לשינון הלכות כדי להיקרא 'רבי', חלף התמסרות לבניין האישיות הרוחנית והמוסרית שלהם, והפסד הלימוד התלמודי המעמיק והרציני שבכך עשויים להניב ברכה רבה לאומה וגם לעצמם.

כאשר הרבנים הם תוצר של לימוד מזורז ובלתי בשל, יש לתהות מה ההשפעה של הכרעות הלכתיות וציבוריות של רבנים שלא שימשו כל צרכם אך מנהיגים קהילה ועדה בישראל או יושבים על מדין?

לענ"ד, דברי הרצי"ה להלן, ביחס למהותה של הישיבה ומכוני הסמיכה, צריכים להוות עבורנו אבן דרך: ישיבה היא בית חרושת לגידול תלמידי חכמים ולא סמינר לרבנים. יש מקומות שמצאו צורך לכך, לפי מצב הזמנים, כגון בגרמניה. ודאי שרבנים יוצאים מן הישיבה, אבל הישיבה אינה מיועדת להיות במצב כזה של "שלא לשמה", של פרופסיונליזם, בשום אופן לא. אין כאן סמינר לרבנים אלא ישיבה, בה לומדים לשמה כדי להתגדל בתורה ולא כדי להיעשות רבנים. אבל לפני כן, הרבנים צריכים להיות תלמידי חכמים. כאן החילוק, האם הרבנים רוצים להיות תלמידי חכמים באמצעות סמיכה, או האם יש מצב נורמאלי שמתוך היותם ת"ח, הרי הם יוצאים לשמש כרבנים".

אחת ההשלכות המטרידות הנובעות מתופעה דנן, הינה של רבנים צעירים המגלים דעתם בסוגיות ציבוריות או חמורות ללא אחריות פסיקתית, וזורעים מבוכה ובלבול אצל ההמון שאינו תמיד מבחין בין גדלות אמיתית לבין רהיטות לשון ומקלדת (עי רמבם ת"ת ה,ג).

העולה מהדברים אלו, כי נחוץ לערוך שינוי מהותי במסלולם של לימודי הסמיכה לרבנות ודיינות ולשוב לדרך שהדריכונו גדולי הדורות, ורק עבור תלמידים המוכנים להקדיש את מיטב שנותיהם לעמלה של תורה לשמה ולאחר שנים שלנו באהלה של תורה, נכון לכוונם לרבנות ודיינות מתוך רצינות ואחריות.

על אף האמור, אשרינו שזכינו לרבבות תלמידים ותלמידי חכמים השוקדים על תלמודם במרץ ורצינות, ומרבים חיילים לתורה וברכה לאומה.

אשרי העם שככה לו.

=======

הרב שמעון בן שעיה מלמד תורה במסגרות תורניות, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי. רב בארגון 'רבני דרך אמונה'