ח"כ תהילה פרידמן מכחול לבן, נשאה במליאת הכנסת את נאום הבכורה שלה ואמרה: "נאום הפתיחה שלי יכול מאוד להיות גם נאום הסיום, והרלוונטיות של החלומות והתוכניות שאיתם באתי מוטלת בספק בתוך הכאוס הזה של דהרה לתהום וההרס שבבחירות רביעיות", היא פתחה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הנאום המלא (קרדיט: ערוץ כנסת)

כינתה את עצמה "אני יהודייה, דתיה, ציונית-דתית, לאומית, פמיניסטית וירושלמית. אבל אני לא רוצה שכולם יהפכו להיות אני. לא רוצה שכולם יאמינו באותם דברים כמוני. כי אני יודעת שגם בקהילות ובעולמות אחרים יש אמת ויופי וטוב. ויש לי מה ללמוד מהם. יש לי מה ללמוד מהמסורתיות המזרחית; מיהודי ברית המועצות; מיהודי אתיופיה. מצאצאי החלוצים בהתיישבות העובדת, מהליברלים האינדיבידואליסטים, מהחרדים, מהחרד"לים. יש לי מה ללמוד מהערבים, מהדרוזים וגם מיהודי התפוצות".

"אני מדברת בטון רך, אני יודעת, ואפשר לטעות ולחשוב שגם המסר שלי הוא של מרכז רך ופשרני. אבל זה בדיוק ההיפך: המרכז שלי הוא מרכז קנאי, שלא מוכן להתפשר על המרכזיות שלו. על האחריות שלו לכל תושבי המדינה. על המקום שיש בו לכל מי שרוצה באמת לחיות ביחד, ששם גבול לקנאות, ששם גבולות לאנוכיות. מרכז שיש לו מסירות נפש על מתינות, דמוקרטיה, יהדות שעושה מקום. מרכז שמגן בגופו על כללי משחק שמאפשרים לנו לנהל מחלוקת בלי להתפרק לחתיכות.

"הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב לפני שנים רבות על "שלושה כוחות" ש"מתאבקים כעת במחנינו… הקודש, האומה והאנושיות". במילים שלנו: הדתיות, הלאומיות וההומניזם. הרב קוק עצמו היה כל כולו איש של קודש. אבל הוא ידע כמה מסוכן הקודש המוחלט, הלאומיות המוחלטת או ההומניזם המוחלט. אף אחד לא צודק לבדו. חברה בריאה היא חברה שיש בה את שלושת הכוחות הללו. לא רק כדי שירסנו אחד את השני – אלא כי אנחנו זקוקים זה לזה.

בששה שבועות שאני בבית הזה שמעתי אינסוף לעג וארס כלפי קבוצות שלמות בחברה הישראלית. שמעתי את התקווה ש"הם" יעלמו מכאן. ו"אנחנו" נוכל לשלוט ללא מיצרים. תנו לי לספר לכם משהו – הם לא ייעלמו. צאו לכמה בחירות שתרצו – אף אחד לא יעלם".

היא התריע: "שלוש פעמים בתוך שנה וחצי ניסיתם לנצח, לכופף, להכריע, להכניע, חייבים להפסיק את זה, חייבים להפסיק לנסות לנצח, אסור שישראל הראשונה תכריע את ישראל השנייה אבל אסור גם שישראל השנייה תנצח את ישראל הראשונה, אסור לנצח אחד את השני".

בשלב הזה פרידמן פרצה נשנקה מבכי: "יש אמנם את מי שרואים את עצמם כדרך היחידה הנכונה, שתיכף תכף כולם יכירו בצדקתה, ירצו להיות כמותה והיא תוביל ותשלוט. אבל יש גם את מי שמבינים שהשונות בינינו אינה זמנית, שנגזר עלינו לחיות יחד ושזה אתגר חיינו. עימם אני מבקשת לכרות ברית של מתונים, עם כל הכוחות מכל המגזרים, שמבינים את האתגר הזה שנקרא חיים ביחד. להחזיר את הכוח מהקצוות שמטריפים את החיים של כולנו וליצור מרכז משותף."