סוציאליזם, כלכלה וקורבן עולה

אש המזבח היוקדת תמיד קובעת כי נקודת המוצא לזיכוך כוחות החיים אינה 'אש החול' הזמנית החפצה בסיפוק האישי והפרטי של האדם, אש זו אינה נותנת פתרון מעשי בלבד, אלא מבררת לאדם את סיבת חייו ובכך נותנת כיוון ומשמעות לכל מעשיו

סוציאליזם, כלכלה וקורבן עולה
  (צילום: שאטרסטוק)

בפתח פרשת צו מותחת התורה קווים להבנת מהותו של קורבן עולה. קורבן זה שייך לקבוצת הקורבנות המכונים 'קודשי קודשים', ובו נעשות שתי פעולות מרכזיות: זריקת דם הקורבן על המזבח ולבסוף העלאת אברי הקורבן עליו. שתי פעולות אלו מבטאות שני ממדי זיכוך הקיימים באדם: הדם – זיכוך העולם הרוחני, והאברים – זיכוך הממד הגופני. התורה איננה עוצרת בתיאור העלאת הקורבן על גבי המזבח, אלא מוסיפה לתאר עובדה הנראית מיותרת: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". מה יש בהוספה זו שלא יכולנו ללמוד קודם? וכי איננו יודעים שאש המזבח היא זו שיוקדת בקורבן?

בזמנו של הרב קוק, אחת התורות המשפיעות ביותר על העולם הייתה התורה הסוציאליסטית. באופן עקרוני, יש שני קטבים לגבי ניהול הכלכלה: סוציאליזם וקפיטליזם, עם הרבה גווני ביניים. סוציאליזם קיצוני טוען: הכל שייך לכולם, התוצרת מתחלקת בשווה, אמצעי הייצור הם בניהול של כולם. לכן אין יותר עניים, העוני נעלם, ממש גן עדן עלי אדמות. קפיטליזם קיצוני טוען: שוק חופשי. הממשלה לא מתערבת במאומה, כל אחד עושה כרצונו, ומתוך השוק החופשי והמאבקים, נבנית הכלכלה.

קרל מרקס, אחד ממובילי השיטה הסוציאליסטית, טען שיש לצמצם לגמרי את נושא המעמדות בחברה: עשירים ועניים, מכובדים ומסכנים. ברבות הזמן פער קוטבי מעין זה בין החברות עלול למוטט את כל עולם הכלכלה. אם יתבצע שינוי בשיטה הכלכלית, לפי מספר עקרונות בתורתו של מרקס, לבסוף תתקבל חברה טובה יותר. כשנשאלו מובילי מהפכה זו על אמונתם באלוהים, היו אומרים הסוציאליסטים: "אל תדבר איתנו על זה, מושגים דתיים רק מפריעים לתיקון החברה", כדבריו המפורסמים של מרקס: "הדת היא אופיום (סם) להמונים".

כביקורת על שיטתם דימה הרב קוק את הניגשים לתיקונים כלכליים בלבד בלא עולם הרוח ל"בנין ילדים, שהוא בונה את קליפת החיים בשעה שאינו יודע לבנות את החיים בעצמם" (אגרות הראיה ח"א, מ"ו). כאשר נותנים לרובד החומרי של החיים פתרונות, אך לא נותנים מענה לשאלה: מה מטרת החיים והחברה? אז מצד האמת בעיות החיים עוד לא נפתרו. פתרון חומרי-חיצוני מעין זה יוצר מאזן כלכלי יפה לעיניים, אך הוא חיצוני בלבד ואיננו חודר לנפשות עצמן. התיקון מוכרח להיות שורשי וחודר, כל עוד הוא יוצר שוויון חברתי מלאכותי אין בידו להושיע את החברה מעיוותיה.

קורבן עולה נושא מסר עקרוני המלמד שאנו נדרשים לעדן את כל הווייתנו, הן את העולם הרוחני (-הדם) והן את העולם הגופני (-האברים). קורבן זה כולו 'צורך גבוה' כאשר לאדם אין רשות ליהנות ממנו. קורבן העולה עניינו להעלות, לרומם ולזכך את כל מגמות החיים אל מציאות עליונה. אש המזבח היוקדת תמיד קובעת כי נקודת המוצא לזיכוך כוחות החיים אינה 'אש החול' הזמנית החפצה בסיפוק האישי והפרטי של האדם, אש זו אינה נותנת פתרון מעשי בלבד, אלא מבררת לאדם את סיבת חייו ובכך נותנת כיוון ומשמעות לכל מעשיו.

=======

בימים אלה יצא ספרי על חומש ויקרא, הספר השלישי בסדר הספרים "רוחי אשר עליך". קדמו לו החיבורים על חומש בראשית ושמות.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
24 תגובות - 24 דיונים מיין לפי
1
מאמר נפלא!
שימי | 22-03-2019 10:15
כל הכבוד לכותב,יישר כח והמשך לכתוב באתר זה עוד ועוד.
2
שכויח
michael | 22-03-2019 10:18
חזק מאוד. תביאו אותו כל שבוע
3
תגובה
משה נריה | 22-03-2019 10:20
דת מדהים! אשריך
4
ניתוח מרתק
נחום לוי | 22-03-2019 10:22
היכולת לדייק רעיונות כה עמוקים מנושאים שנראים מנותקים מחיי היומיום מרתקת מאוד. ישר כח!
5
החיבור הזה בין הקודש לחול שאתה עושה
אורי אידלס | 22-03-2019 10:27
הוא פשוט מדהים! כתיבה בהירה והסברים מופלאים על פרשיות השבוע שבד''כ כולנו רק מחכים שייגמרו כי אנחנו לא מבינים כ''כ מה משמעותם...תודה לך על שהארת את עינינו! מקווה שנמשיך לראות ממך עוד מאמרים מרתקים כאלה על הפרשיות הבאות.
6
שילוב מדהים
תמר | 22-03-2019 10:32
התחברתי לקשת הדעות בה נגעת במאמר הקצר. מצד אחד קרל מארקס ומצד שני הרב קוק. מהמם!שמחים לקרוא וללמוד כל פעם מחדש!
7
וואוו.
עמי | 22-03-2019 10:37
איזו הסתכלות מיוחדת
8
מרענן וחדשני
שרית לוין | 22-03-2019 10:40
נפלא. לראות את הפרשה באור אחר לגמרי.
9
תנו לנו עוד דרשות של גיא
אלון | 22-03-2019 10:45
יפה מאוד, בין השאר מראה למה הסוציאליזם כמו שהוא היום נכשל
10
הבהרה
אביה | 22-03-2019 10:55
הייתי שמח להבהרה בקישור שבין הדיון על קפיטליזם וסוציאליזם לרב קוק, מה בדיוק הרב קוק טוען נגד הסוציאליזם?
11
מדהים! איזה חיבור רעיוני משוגע!
יהודה גרינוולד | 22-03-2019 11:02
מילים שפותחות צוהר נרחב על פרשת השבוע.
12
תגובה על מאמרו של גיא אמיר
יעקב לייטנר | 22-03-2019 12:09
מאמר מרתק ומרשים . יישר כח .
13
אשרינו
קרנשניק ממוצע | 22-03-2019 12:12
אשרינו שזכינו
14
"ואש המזבח תוקד בו"
נתי דוד | 22-03-2019 12:34
ואוו פירוש מדהים! שנזכה להתעלות בחיינו!
15
כתיבה משובחת
נסים | 22-03-2019 12:42
כתיבה יפה וקולחת. המשך לכתוב כל שבוע
16
.
עם ישראל | 22-03-2019 13:07
מדהים ומרשים!!! חסרים אנשים שיודעים לכתוב אמת זכה.
17
מאמר מחכים ומצויין
יונתן שמחי | 22-03-2019 13:29
שאפו לאתר וכותב המאמר על דברים מחוכים אלו. ממתין בצפייה למאמר הבא!!!
18
לחמי לאשיי הקב"ה מתאווה לעידן שבו ה"קורבנות"
משה אהרון עו"ד | 22-03-2019 13:37
. כיצד הא הזעירא של פרשת ויקרא מתחברת למ הזעירא של פרשת צו (משה אהרון עוד) בסד. אין צו אלא מהות חשובה וערכית של ציווי. וציווי לדורות עולם . שכל תכליתה של העולה הנשרפת כל הלילה על המזהח , אינו לנצח נצחים. אלא רק לתקופת הלילה של האנושות. עת ימשיכו עדיין בני האדם להאמין כי הקבה זקוק לקורבן - כלחם . בעוד הוא הקבה מתכוון לחמי לאישיי - לאנשיי הרעבים.. הנה כן, עד הבוקר עד לזריחתה של התודעה המפוקחת של : ומלאה הארץ דעה את ה' . ואזי לא קורבן עולה יהא על המזבח אלא אך אש אחרת אש קודש טהורה של ערכי האדם תוקד בו. לכן אל מול המצב האסטרגי שבו כאמור אך אש אחרת תוקד על המזבח . המוקד של העולה מסוייג באות מ זעירא. לרמוז כאמור כי תקופתה של העולה כמועד [המסומל באות מ] מסוייג ומוגבל הוא. לפיכך גם המשכן נקרא : משכן אוהל מועד. כי לתורת הקורבנות יאה אוהל וגם אירעי אותו שקצר מועד הוא . והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה. והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. משה אהרון
19
הכרכה
ניסים יששכר טלבי | 22-03-2019 13:47
האקטואליה במאמר המבריק מוסיפה לו נופך ראוי. יישר כח עצום לרב גיא על ההברקות והרעיונות שאני מתפעל מהן כל פעם מחדש, וברכות עצומות להוצאת הספר החדש שמלא בעיונים ורעיומות ןפירושים לספר ויקרא , המשך לספרי בראשית ושמות. בהערצה והערכה רבה,ורואה שבלי ספק נועדת לגדולות, ניסים יששכר טלבי.
20
אהבתי
יוסי בוגנים | 22-03-2019 14:19
מדהים איך זה מתקשר לימינו!
21
מעגל הדמים של הקורבנות
משה אהרון עו"ד | 22-03-2019 14:24
מעגל הדמים של הקורבנות (משה אהרון עוד) דם הקורבנות בסד וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. אמר להם משה לכהנים שלא יהא קל בעיניכם אפילו דם בהמה. שגם דם של קורבן אינו בחזקת מים . לפיכך אני נותן הדם בשלושה איברים שבכם : אוזן ימין השומעת הציווי . בוהן הרגל ההולכת לבצע . ובוהן יד ימין המבצעת את הקורבן. ולא עוד כל המזבח סביב דם לומר כי מעגל הדמים של הקורהות נעול וסגור לפיכך תבע מהם להיות זהירים מאד בתורת הקורבנות שלא להוסיף דבר על הציווי . ושקודם לכל אוזן ימין שלכם תהא תמיד גם כרויה לשמוע ציווי של אחרית הימים . לשוב ולהתרחק בכלל גם מכל דם של קורבן
22
יישר כוח!
משה | 22-03-2019 16:24
חזק וברוך גיא! דבר תורה מעמיק ומעניין! אשרינו שזכינו לחבוש לצידך את ספסלי בית המדרש בקרני שומרון! מזל טוב!!!:)
23
מרתק
יוסי | 23-03-2019 20:11
סגנון ייחודי ורענן לפרשות, גיא שלום מוביל דרך מיוחדת ומרתקת בספריו.
24
אפסות תורת הקורבנות
משה אהרון עו"ד | 24-03-2019 5:18
קורבנות -חסד חפצתי ולא זבח תיבת דואר נכנס x משה אהרון 5:22 ‎(לפני 0 דקות)‎ אני בסד. בהפטרת פרשת צו שם הנביא ירמיה את הדברים על השולחן לאמור : הקבה מצד עצמו לא היה חלילה נזקק להם לקורבנות ההפך הנה ציטוט מתחילת ההפטרה ומסופה: בתחילה : כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציויתים בים הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור שמעו בקולי והייתי ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם. ולבסוף : . כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'. והנה לכאורה קושיה רבתי, אנו כבר קוראים שתי פרשיות על ציוויים חוזרים ונשנים על הקורבנות וכיצד זה הנביא מכריז : לא ציוויתי ..... התשובה פשוטה: צודק גם צודק הנביא ומדייק כשבני ישראל יצאו ממצרים החזון היה ללא קורבנות של מאכולת אש, אלא רק קורבן לאדם - קורבן פסח הנאכל כולו על ידי האדם . אלא שלאחר חטא העגל בעליה השנייה להר סיני נאלץ הקבה כביכול לתת לבוש של ציווי לדיני הקורבנות . וגם כאן אך לתקופת ביניים של השהות במדבר סיני לאמור : זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים--וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה--בְּמִדְבַּר סִינָי. {פ}