בפתח פרשת צו מותחת התורה קווים להבנת מהותו של קורבן עולה. קורבן זה שייך לקבוצת הקורבנות המכונים 'קודשי קודשים', ובו נעשות שתי פעולות מרכזיות: זריקת דם הקורבן על המזבח ולבסוף העלאת אברי הקורבן עליו. שתי פעולות אלו מבטאות שני ממדי זיכוך הקיימים באדם: הדם – זיכוך העולם הרוחני, והאברים – זיכוך הממד הגופני. התורה איננה עוצרת בתיאור העלאת הקורבן על גבי המזבח, אלא מוסיפה לתאר עובדה הנראית מיותרת: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". מה יש בהוספה זו שלא יכולנו ללמוד קודם? וכי איננו יודעים שאש המזבח היא זו שיוקדת בקורבן?
בזמנו של הרב קוק, אחת התורות המשפיעות ביותר על העולם הייתה התורה הסוציאליסטית. באופן עקרוני, יש שני קטבים לגבי ניהול הכלכלה: סוציאליזם וקפיטליזם, עם הרבה גווני ביניים. סוציאליזם קיצוני טוען: הכל שייך לכולם, התוצרת מתחלקת בשווה, אמצעי הייצור הם בניהול של כולם. לכן אין יותר עניים, העוני נעלם, ממש גן עדן עלי אדמות. קפיטליזם קיצוני טוען: שוק חופשי. הממשלה לא מתערבת במאומה, כל אחד עושה כרצונו, ומתוך השוק החופשי והמאבקים, נבנית הכלכלה.
קרל מרקס, אחד ממובילי השיטה הסוציאליסטית, טען שיש לצמצם לגמרי את נושא המעמדות בחברה: עשירים ועניים, מכובדים ומסכנים. ברבות הזמן פער קוטבי מעין זה בין החברות עלול למוטט את כל עולם הכלכלה. אם יתבצע שינוי בשיטה הכלכלית, לפי מספר עקרונות בתורתו של מרקס, לבסוף תתקבל חברה טובה יותר. כשנשאלו מובילי מהפכה זו על אמונתם באלוהים, היו אומרים הסוציאליסטים: "אל תדבר איתנו על זה, מושגים דתיים רק מפריעים לתיקון החברה", כדבריו המפורסמים של מרקס: "הדת היא אופיום (סם) להמונים".
כביקורת על שיטתם דימה הרב קוק את הניגשים לתיקונים כלכליים בלבד בלא עולם הרוח ל"בנין ילדים, שהוא בונה את קליפת החיים בשעה שאינו יודע לבנות את החיים בעצמם" (אגרות הראיה ח"א, מ"ו). כאשר נותנים לרובד החומרי של החיים פתרונות, אך לא נותנים מענה לשאלה: מה מטרת החיים והחברה? אז מצד האמת בעיות החיים עוד לא נפתרו. פתרון חומרי-חיצוני מעין זה יוצר מאזן כלכלי יפה לעיניים, אך הוא חיצוני בלבד ואיננו חודר לנפשות עצמן. התיקון מוכרח להיות שורשי וחודר, כל עוד הוא יוצר שוויון חברתי מלאכותי אין בידו להושיע את החברה מעיוותיה.
קורבן עולה נושא מסר עקרוני המלמד שאנו נדרשים לעדן את כל הווייתנו, הן את העולם הרוחני (-הדם) והן את העולם הגופני (-האברים). קורבן זה כולו 'צורך גבוה' כאשר לאדם אין רשות ליהנות ממנו. קורבן העולה עניינו להעלות, לרומם ולזכך את כל מגמות החיים אל מציאות עליונה. אש המזבח היוקדת תמיד קובעת כי נקודת המוצא לזיכוך כוחות החיים אינה 'אש החול' הזמנית החפצה בסיפוק האישי והפרטי של האדם, אש זו אינה נותנת פתרון מעשי בלבד, אלא מבררת לאדם את סיבת חייו ובכך נותנת כיוון ומשמעות לכל מעשיו.
=======
בימים אלה יצא ספרי על חומש ויקרא, הספר השלישי בסדר הספרים "רוחי אשר עליך". קדמו לו החיבורים על חומש בראשית ושמות.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
