המסקנה הולמת את ההשקפה המדעית ואת ההשקפה התיאיסטית גם יחד: שינויים אבולוציוניים ביצורים חיים – התרחשו ומתרחשים כל הזמן. אך דווקא בגלל הסתברות אפסית זו להתרחשותם של אירועים ליצירת חיים, מתחייבת בהכרח הימצאותה של ישות תבונית על טבעית, אשר רק היא יכולה לאפשר את קיומם של אירועים בלתי סבירים.

נדמה שאין עוד נושא מדעי הנלמד בבתי הספר בישראל, שהינו כה שנוי במחלוקת כמו תורת האבולוציה אותה הגה צ'ארלס דרווין. לאחר מסעו המפורסם לאיי גלפאגוס, אותם איים געשיים השייכים כיום לאקוודור, בסמוך לקו המשווה, פרסם דרווין את תצפיותיו והסביר בעזרתן כיצד השינויים המתרחשים בתכונותיהם של יצורים חיים מופיעים מתוך מגמה לשפר את התאמתם לסביבה בה הם חיים.

מנגד, ממש באותה תקופה, באמצע המאה ה – 19,  פרסם גם הנזיר הצ'כי גרגור מנדל את מסקנותיו על אופן הורשת התכונות של יצורים חיים ויצר את הבסיס לתורת הגנטיקה. מנדל לא הרחיק נדוד עד קצהו השני של העולם: הוא גידל את צמחי האפון אותם חקר ממש בגינת ביתו, ליתר דיוק במנזר שלו.

לאחר פרסומן, נדמו שתי התורות כסותרות זו את זו: אם תכונותיו של יצור חי עוברות באופן זהה ומדוייק בתורשה, אליבא דמנדל, הכיצד הן משתנות – על פי דרווין? אלא שכמו לגבי תיאוריות מדעיות רבות שנראות לכאורה סותרות, התברר ששניהם צדקו וכתוצאה מכך התפתח הניאו-דרוויניזם שמסביר כיצד יכולים להתחולל שינויים בתכונותיו של יצור חי, וכיצד שינויים אלה עוברים בתורשה לצאצאיו.

הברירה הטבעית

הנאצים ניצלו את תורת האבולוציה של דרווין כדי לתמוך בתורת הגזע שלהם: הם רצו להכחיד את כל היצורים ה"נחותים", כדי לברור באופן זה את ה"אדם העליון". אך לא רק מסיבה זו אנשים בעלי השקפה דתית יהודית מבקרים את תורת האבולוציה, ולא רק בשל כך נמנעים בישראל מקצת מהמורים למדעים ללמד אותה בבתי הספר.

הסיבה העיקרית לכך היא שתיאוריית הניאו-דרוויניזם מתארת לא רק את השינויים בתכונותיהם של יצורים חיים –  שינויים שלהם אנחנו עדים כל הזמן – אלא פונה אחורנית בזמן ומסבירה תהליכים התפתחותיים שחלו ביצורים חיים בעבר הרחוק.

ולא רק זאת, אלא שהתיאוריה מרחיקה עוד יותר ומתארת את תחילת קיומם של החיים כתופעה "ספונטאנית" (שקרתה מעצמה), שבה נבראו יצורים חיים מתרכובות של חומרים אורגניים. מטבע הדברים (תרתי משמע), תיאור זה של התחלת החיים הופך את תורת האבולוציה לנוגדת את ההשקפה היהודית התיאיסטית, זו הדוגלת בקיומו של בורא לעולם ולחיים בו.

האבולוציה תומכת בהשקפה יהודית- תיאסטית

נציע כאן למורים המלמדים מדעים ולחובבי מדע בכלל, להפריד בין הענף בתורת האבולוציה המתאר את עצם השינויים המתמידים בתכונותיהם של יצורים חיים, לבין סיבת השינויים ותיאור האופן בו הופיעו לראשונה יצורים חיים בעולמנו, כפי שמציע זאת בספרו "אלוהים משחק בקוביות" (בהוצאת ידיעות אחרונות) הרב המדען ד"ר מיכאל אברהם. בספרו משתמש אברהם בניתוח מדעי פילוסופי כדי להתעמת עם התובנות הא-תיאיסטיות שגוזר מן הניאו-דארוויניזם הביולוג פרופ' ריצ'ארד דוקינס. בעזרת ניתוח לוגי ושימוש בסטטיסטיקה, מוכיח אברהם שההסתברות לקיומם של התרחישים הספונטאניים שהביאו להופעתם של יצורים חיים על פני כדור הארץ, הינה – אפס.

לא רק שלתורת האבולוציה אין הסברים לגבי ה"קפיצות" בהתפתחות המינים בתוך תהליך אבולוציוני שמתואר כרציף, אלא שאברהם מראה שלמעשה אין הוכחה מדעית או אפילו אפשרות סבירה מבחינה סטטיסטית, שהאירועים הללו להופעת החיים בעולמנו אכן יצאו לפועל באופן ספונטאני.

מסקנתו של אברהם הולמת איפוא את ההשקפה המדעית ואת ההשקפה התיאיסטית גם יחד: שינויים אבולוציוניים ביצורים חיים – התרחשו ומתרחשים כל הזמן, אין בזה ספק. גם האירועים ליצירת חיים שמתוארים כבעלי סבירות אפס – גם הם אכן התרחשו. אך אדרבא, דווקא בגלל הסתברות אפסית זו להתרחשותם, מתחייבת בהכרח הימצאותה של ישות תבונית על טבעית, אשר רק היא יכולה לאפשר את קיומם של אירועים בלתי סבירים.

הנה כך דווקא תורת האבולוציה יכולה לשמש ככלי יעיל לחיזוק השקפה תיאיסטית. אל יחששו המדענים להתמודד עם הסטטיסטיקה, ואל לבעלי השקפה יהודית תיאיסטית לחשוש מהוראתה של תורת האבולוציה, שהיא, ודווקא היא, תומכת בהשקפתם הם.

ד"ר אילה רביב היא מרצה בחוג למדעים ובביה"ס לתואר שני במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום