אלי ברקת במאמרו שפורסם באתר סרוגים, בעצם זעק את זעקת רוב הספרדים שהכירו או שמעו על רבנים גדולים מסוגו של רבי יוסף משאש זצ"ל- רבנים גדולי תורה החרדים לדבר השם ומתונים בתהלוכותיהם, בפסקיהם, ובעיקר בהנהגתם את הציבור הרחב. הוא ציטט כמה מפסקיהם המקלים לדוגמא על מנת להראות כמה הבינו את רוח העם ואת הקידמה, ושילבו ברוחם את יראתם שקדמה לחכמתם, ואת השקפת עולמם שכל מטרתה הייתה לקרב את הציבור לאמונה ולשמירת המצוות.

האמת הפשוטה היא שאין כמעט בנמצא בדורנו רבנים כאלה, רבי יוסף בעצמו הוא תוצר מרתק של תלמיד חכם שחונך וגדל בעיר התורה מקנאס- מעין מובלעת חרדית במרוקו- ונתבקש לשמש כרב בעיר 'תלמסאן'- פריז של אלג׳יריה של אותם ימים. בהיותו גאון תורה וגאון ביחסי אנוש, מיד הבין את אשר לפניו, עיר ששימשו בה דורות של רבנים גדולים ששילבו באישיותם והפנימו שהציבור גדל על המודרנה הצרפתית והקידמה, עם זאת נשאר אמוני מאוד במהותו, וכך היה ברוב המקומות בערי מרוקו, אלג׳יר, תוניס, מצרים, ועוד מקומות.

אתגר גדול עמד בפני הרבנים, גם להנהיג על פי התורה וגם לחנך, ללמד, ולהכיל ציבור שלא גדל ולא חפץ בהקצנה דתית. כמו רבי יוסף כך מאות רבנים ששימשו בקהילות השונות, פעלו, נהגו ופסקו. חלקם היו באמת גדולי תורה, חלקם פחות אך הבינו והפנימו את הרוח הכללית, אשר תכליתה הייתה להאהיב את היהדות ואת הדת ולקרב כמה שאפשר את הקהל לעבודת השם.

הם היו מאוד חכמים בהנהגת הקהל, יש שיאמרו- והם הרוב- שהם בסך הכל הצליחו במשימתם, ויש שיטענו כלפיהם שהם חינכו לבינוניות דתית בצורה מודעת, ויכלו לדרוש מהעם הרבה יותר. כך או כך אלי ברקת אומר בעצם 'הבה נחזיר את הגלגל אחורה, הבה נמצא או נמציא לנו רבנים כאלה. תנו לנו רבי עמרם אבורביע, תנו לנו רבי בן ציון עוזיאל, תנו לנו רבי יוסף משאש וכו׳ וכו'.

אלי הנכבד, צר לי לאכזב אותך אין כמעט בנמצא כאלו, כי כולם חונכו בישיבות ארץ ישראל השונות במהותן ובסגנונן, אך בכולם כל רב חונך לתקן את העם להיות "מזכה הרבים" ומעין מסיונר קטן להחזרת העם בתשובה.

אתה בעצם מבקש יהדות מקרבת לאמונה, בלי החמרות, וכלפיך יטענו שאתה מבקש להנחיל מורשת של יהדות של בינוניות ושל "חצי חצי". יהדות של סופרמרקט שתבחר ממנה. מה שתרצה. כך או כך התוצאה הייתה שרוב הציבור נשאר אמוני ושומר מסורת, ולא צמחו בערוגותיו זרמים אחרים מלבד הזרם המרכזי המסורתי. לא היו שם 'חרדים' לא 'חילוניים' ולא 'רפורמים', כולם היו יהודים טובים המחוברים לקהילה. לא היו בתי כנסת של כאלה או של כאלה, כולם היו יחד.

בזמננו הדברים השתנו לבלי היכר וזעקתך באה באיחור של חמישים שנה ואולי יותר, הרב שיעז להביע כעת דעות ופסיקות מעין אלו שציטטת ואתה מבקש, במהירות הבזק יהפך ל'רפורמי' ויוקע מקיר אל קיר כמעט על ידי מקהלה צווחנית ולעיתים אף אלימה, ולכן גם אם ישנם לא מעט שחושבים כמוך הם לא יעיזו לצאת מהקונכיה בתמיכה בבקשתך פן יבולע להם.

השילוב הקטלני כאן בארץ ישראל בין הדת, הפוליטיקה והאינטרס, שטיפת המוח והלהט המשיחי, לא מאפשר גם לרבנים נאורים ומתונים לתמוך בך ובדעותיך. אתה בעצם מנסה לקדש את ה"מסורתיות הדתית" ואת רוחה כדרך המתאימה לכתחילה, לרוב הציבור, וזה קשה מאוד עד בלתי אפשרי בזמנינו. יש שיאמרו חבל מאוד, ויש שיברכו ברוך השם.

אלי ברקת בא בשם 'שביל הזהב' המפורסם ברוח דרך הרמב"ם, ומנגד יש הרואים בו סכנה למפעל המתחרד שהצליח כל כך בעיניהם מאז הקמת מדינת ישראל, וזה שחלק גדול מעם ישראל נמצא מחוץ למחנה להם זה לא איכפת. חוששני שגם דבריי והסבריי לא יובנו כהוגן על ידי לא מעט המצפים מרבנים לדברים ולסגנון אחר.