רבים בציבור טוענים כיום, כי משבר השבת והרכבת הינו מיותר, שניתן היה למנוע אותו, וששורשו נעוץ בכלל באינטריגות פוליטיות בתוך תנועת הליכוד. אולם על-אף לצערנו יתכן ומה שהצית את הויכוח אכן היה מאבק כוחות בין נתניהו לכץ ולא המפלגות הדתיות שהיו אמורות לדאוג גם לשבת, אינני מצטרף לאלו המבכים על המשבר וטוענים שהוא מיותר, וישנם כאלו שטוענים כך הן בקרב החרדים דתיים לאומיים והן בקרב החילונים.

אינני מבכה על המשבר, משום שמשבר זה מעלה ומחדד בפנינו את שאלות היסוד המהותיות ביותר שאמורות להעסיק אותנו כאומה. מי אנחנו, מה יעודנו, לשם מה חזרנו לארץ ישראל והוקמה מדינת ישראל – כל אותן שאלות הרות גורל אשר לפי הכרעתן יוכרע גורלנו לשבט או לחסד, האם תהיה לנו גאולה במהרה בלא יסורים של חבלי משיח, או שמא חלילה להפך. הפוליטיקאים הקטנטנים, חסרי האידיאולוגים שה"פרקטיקה" וה"ריאליות" עומדים אצלם מעל כל ערך אחר – אותם פוליטיקאים דתיים מפני מה שהם מכנים "מלחמת תרבות".

בדיוק כפי שבזירה המדינית חוששים כל אותם חלשים מפני "מלחמת דת" בין היהדות לאיסלם. סיסמתם – "חיה ותן לחיות", מאות אלפים נאלצים לחלל שבת, חלק גדול מהם אנוסים בעקבות כפיה חילונית. לא מדובר בסיפורים מימי קום המדינה או מתקופת הגלות, מדובר במה שקורה כאן והיום. מבחינת הפוליטיקאים החרדים (על בנט הפסקנו לבנות), אפשר לחלל שבת בתל-אביב, בחיפה ובבאר שבע, רק שלא יפריעו לנו מתחת לבית ויעשו רעש בזמן ה"שינה בשבת תענוג".

אותם אנשים אינם מעוניינים לעמת את ההלכה היהודית ואת האמונה היהודית למול החילוניות וה"תרבות" הישראלית הקלוקלת. ואף כי אין באפשרותנו לעקוב אחר שמירת השבת אצל כל יחיד, הרי שכיום הנידון הוא על כפיה חילונית, כאשר עבודות ציבוריות מבוצעות בשבת בפרהסיה, בעלי עסקים מחייבים עובדים להופיע בשבת, ואילי ההון שמעליהם – בעלי הקניונים ודומיהם – מחייבים בתורם את אותם בעלי עסקים לפתוח בשבת כתנאי לקבלת זכיון. המפלגות החרדיות כיום מתעלמות מאזהרת התורה הברורה – "ובערת הרע מקרבך", שמחייבת אותנו להעמיד את חיי הציבור על אדני התורה, ולא רק את ביתו הפרטי של כל אחד מאתנו.

איך אפשר להתיר חילול שבת?!

התורה מחייבת שלפרהסיה הציבורית יהיה צביון מסוים. והיא לא "מתחשבת בצרכים" של העוברים על חוקיה. אולם לאחרונה רבו סוחרי השבת אנשים שנותנים הכשר לרבבות לחלל שבת כדי שרבבות אחרים אולי יפסיקו לחלל בטור של חנן מנדל, מ"נאמני תורה ועבודה", ובו מילים, אשר מעלות תהיות רבות בקרבי, כיצד יוכל אותו אדם להצביע על ספר התורה ולומר – "וזאת התורה אשר שם משה בפני בני ישראל".

מנדל קורא לנקיטת עמדה "הלכתית", אשר "תקח בחשבון את צרכי אלו שנוסעים בשבת, וזקוקים לתחבורה ציבורית בהיקף מוגבל כדי לעשות זאת. היא תקח בחשבון את השבת התרבותית שגיבשו לעצמם חלקים בציבור הישראלי. בכאב על כך שכולם עדיין אינם שומרי שבת כהלכתה, אבל תוך אהבה והתחשבות בכל אלו". לאסוננו דברים אלו זוכים לגבוי גם של כמה רבנים שאינם שייכים לזרם הרפורמי.

לב מי לא יתפלץ לנוכח דברי כפירה אלו?! התורה זעקה "מחלליה מות יומת", חז"ל הגדירו את המחלל שבת בפרהסיה כמומר לכל התורה כולה, וחנן מנדל קורא לנקיטת "עמדה הלכתית" שמתחשבת באותם אנשים! [כמובן, שאמונים עלינו דברי החזו"א ביו"ד סימן ב' ס"ק ט"ז, ולפיהם החילונים בימינו הינם תינוקות שנשבו ויש למשכם בעבותות אהבה, וכך אני נוהג מאז ומתמיד, וכך נהג מו"ר הרב כהנא זצ"ל הי"ד תמיד, אולם כל זה אינו נותן שום לגיטימציה לדרכם ולמעשיהם, ואין כאן כל היתר "להתחשב בשיטתם"].

"השבת התרבותית שגיבשו לעצמם חלקים בציבור הישראלי" אין לה דבר וחצי דבר עם השבת שנתנה בסיני. פורקי עול המציאו לעצמם מנהגי שטות, ואנחנו אמורים להתחשב בזה? וכאשר כבר מדובר על מקומות שאכן לא יעבדו בשבת, מנמק זאת מנדל בטעמים סוציאליים – "עמדה הלכתית כזו תיקח בחשבון גם את העובדים שזקוקים ליום מנוחה. עמדה כזו תגביל את הקפיטליזם חסר הרסן שמוביל את העסקים לרצות לפתוח בשבת בכל מחיר". זו אולי השבת של שלי יחימוביץ', אבל זו לא השבת של תורת משה.

התורה אינה סחורה

בניגוד לחנן מנדל ולחבריו המתרפסים, אף בקרב הציבור החרדי כמו השר דרעי שהצהיר שחילולי השבת זה לא בעיה שלנו זה בעיה של החילונים, אני מצהיר שיש לשמור שבת באופן מוחלט במרחב הציבורי, לרבות שדות התעופה מסחר תחבורה תרבות וייצור החשמל בתחנות הכח. לא בגלל סוציאליזם, לא בגלל "תרבות", אלא בגלל שכך ציוה ה'. וכפי שמי ששומר שבת למשך כל השבת מלבד דקה אחת או שהוא מקפיד על לח מלאכות חוץ מאחת הרי הוא מחלל שבת לכל בר ועניין, כך במרחב הציבורי אסור לתת לגיטימציה לכך שיהודי אחד יחלל שבת. השבת איננה סחורה שעושים בה סחר מכר כמו תקציבים. וכפי שלא נעקור ולו אות אחת מהתורה, ולא נוותר על שעל אחד מאדמת ארץ ישראל, כך לא נוותר על פסיק מהלכות שבת. זוהי זכות קיומנו כאן בארץ, ובלא זאת – התורה הועידה לנו אסונות נוראיים.

אינני נבהל ממלחמת תרבות, אדרבה – אני שש אלי קרב, משום שאני יודע שעם ישראל חייב להכריע בין תורת ה' לבין תרבות המערב הקלוקלת. כיום מתנהלת כאן מערכת כפיה על רבבות יהודים לחלל שבת. זוהי עדות לפשיטת הרגל של כל המפלגות החרדיות והדתיות לאומית, אשר מוותרות על עקרונות בעבור נזיד עדשים. הגיע הזמן שנציגי הציבור האמונים על תורת ה' יתחילו לומר זאת בגאון ולהתעלות מעל כל אותם חישובים פוליטיים קטנוניים, שמונעים מהם לעסוק בסוגיות הבוערות שעומדות על סדר יומנו. ואם אינם יכולים לעשות זאת – שיפנו את הדרך לאלו שיכולים.