הרב שמואל אליהו פרסם אתמול (ראשון)  את דעתו בסוגיית החייל שירה במחבל, שעיקרה – אסור לשפוט את החייל, הבעיה אינה בו – אלא בפקודות ובמפקדי צה"ל ובשר הביטחון שקבעו אותן. את אייזנקוט צריך לקרוא לסדר, הוא אמר, לא את החייל.

להפתעתי, אני מסכים עם הרב אליהו. הבעיה אינה בחייל. האמת שאין לנו את הכלים לשפוט אותו: המידע המלא לא לפנינו, אלא מידע ערוך ומגמתי (לכיוון זה או אחר), וגם היכולת לבדוק ולהכריע בדבר הפעולה הנכונה בסיטואציה כזו נמצאת בידי מפקדים ומומחי צבא אשר מבינים את מצבו של החייל בשעת קרב ואת צורת הפעלת שיקול דעתו. יתירה מזאת: גם אם ימצא שהחייל פעל בניגוד להוראות, ואפילו בכוונה ולא בטעות, חייבים לשקול לזכותו את הנסיבות, את המצב הבלתי נסבל של מלחמה מתמשכת במפגעים, את מראות הזוועה שחווה ודאי כחובש, ועוד. אני לא רוצה לשפוט את החייל שירה: הוא באמת לא עיקר הבעיה כאן.

אבל מכאן מתחילה המחלוקת שלי עם הרב אליהו. אכן, החייל אינו הבעיה – הבעיה היא כל אלו שצווחים כי היה ראוי להרוג את המחבל המנוטרל בכל מקרה, כמו שכתב הרב. זה אינו מוסרי, אינו יהודי ואינו הלכתי. להפך: זה נראה כמו גזענות גרידא שמוסווית בדעת תורה.
השאלה אינה אלו צעדים יכולה המדינה לנקוט כדי למנוע את הטרור המציף את רחובותינו. יש הצעות רבות, ואני מניח שדעתו של הרב אליהו טובה וחשובה כמו דעתם של שאר האזרחים, והוא יכול לומר אותה ולשכנע את האחראים – או לרוץ לבחירות בפעם הבאה ולהחליף את שר הביטחון. השאלה היא האם ראוי לזלזל, פעם אחר פעם, בחוקי המדינה, במוסדותיה, בממשלה, בצה"ל ובמפקדיו. האם ראוי להסית, שוב ושוב, להתעלם מחוקי המדינה ולשבור את סמכותה, תוך ידיעה ברורה שהם החוקים הקיימים, והם המפקדים הקיימים, וזו המדינה היחידה הקיימת לנו.

הסכנה הגלומה בקריאה "לקרוא לסדר את הרמטכ"ל" חמורה הרבה יותר אפילו מסכנת החייל הבודד שירה במחבל. היא פוגעת בנפש האומה: בעניין העיקרי שמחזיק את עם ישראל בארץ ישראל. ללא המלכות איש את רעהו חיים בלעו, ונראה שהרב אליהו מעדיף מצב זה, לצערי.

מנהיגנו הרוחניים צריכים בשעה זו, במקום להתנגח במפקדי צה"ל הלוחמים תחת אש, לתמוך בהם, לסייע להם לנהל את הצבא ולפקד על חייליהם, ולא לצעוק דעות קיצוניות ומיותרות שישברו את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.

=======

דר' חנן מנדל, יו"ר תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ומרצה למשפטים, הקריה האקדמית אונו