סבא שלי היה אשר גרינוולד, הוא שרד את אושוויץ ואת צעדת המוות. לסבתא שלי קראו יהודית גרינוולד, היא שרדה את אושוויץ ואת ברגן-בלזן.
אני לא צריכה לתאר לכם מה הם עברו. את האלימות האכזרית, את הרעב שאי אפשר לדמיין. הם ראו את כל המשפחה שלהם נשלחת אל הלא-נודע בלי לזכות אפילו למילת פרידה. באותם רגעים השושלת שלהם נראתה כאילו נמחקה לנצח.
אבל היום, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, אני עומדת כאן, בישראל. אני ההוכחה שגם כשהכל נשרף, וגם אם משפחה שלמה נלקחת – מספיק אדם אחד שישרוד. וזה היה סבא שלי. מספיק שלב אחד ימשיך לפעום, כדי שכל השושלת הזו תקום לתחייה.
ההמשכיות הזו היא לא רק מילים. היא פעימות לב של דור חדש. לבני הבכור קראתי עמיחי אשר, על שמו של סבא שלי. כדי שבכל פעם שאקרא בשמו, העולם ידע שעם ישראל חי, ושאשר גרינוולד ניצח.
סבא וסבתא – אני הסיפור שאתם לא יכולים כעת לספר, אך אני מספרת אותו במקומכם. אני הניצחון שלכם. אנחנו כאן, ואנחנו לא הולכים לשום מקום.
תגובות