הפרשן הפוליטי עמית סגל, התייחס היום (שישי) לחזרתו של השר בן גביר לממשלה, וטען כי יש סיבה אחת מדוע זה קרה.

סגל כתב כי "אף אחד בממשלה לא התגעגע במיוחד לאיתמר בן גביר. לא התגעגעו להדלפות, למהומות היומיומיות, לאיומים. הקטטה על תקציב המשטרה שנמשכה חודשים הסתיימה באחת כשחיים כץ הפך לשר לביטחון לאומי. אבל בן גביר חזר בגלל אדם אחד: נפתלי בנט".

עוד הוסיף סגל בטורו בידיעות אחרונות: "בשבוע שעבר הבטיח נתניהו רוב לתקציב: בלי בן גביר, עם אלמוג כהן נמנע, בלי גולדקנופף ורוט, הוא השיג יתרון של 60 תומכים מול 59 מתנגדים. על חוד התער, ובכל זאת רוב זה רוב. אבל נתניהו לא היה שקט. הרי גם אצבע אחת די בה כדי להפיל את התקציב.

בסיוטיו הוא חלם על ההצבעה בקריאה שלישית, שעות לפני פקיעת המועד החוקי האחרון להעברת תקציב. מישהו מחברי הכנסת מתבלבל, מצביע נגד במקום בעד, או סתם לא מגיע. התקציב נופל, הממשלה נופלת, הכנסת מתפזרת, תם עידן נתניהו. בכנסת עוד זוכרים היטב את הסיוט שנגרם כשמיקי לוי הצביע פעם בטעות עם האופוזיציה וגרר את כולם לעוד לילה בלי שינה".

סגל הוסיף כי: "אבל טעות לא הייתה התסריט הגרוע מכולם. נתניהו יודע היטב מה הוא היה עושה לו הוא היה באופוזיציה, מרחק אצבע אחת מבחירות: הוא היה מנסה לקנות אותן באמצעות שריון.

בקואליציה התעוררה פאניקה משחזור של ליל החניונים 2020, עם שרן השכל בתפקיד שרן השכל: חברת כנסת שנעלמת ברגע האחרון ובתום חיפושים מתגלה כשהיא משוריינת ברשימה של ראש הממשלה לשעבר. כרגע יש לבנט יותר מנדטים בסקרים ממועמדים. היו עוד חשודים, רובם מהאגף הליברלי של הליכוד או מהאגף הנואש לקראת הפריימריז הבאים".

לסיום כתב סגל: "כך נסללה הדרך למרתון השיחות בין נתניהו ובן גביר. הראשון היה נואש לאצבעות והשני – להשפעה. הוא לא התרסק באופוזיציה, אבל גם לא המריא. רחוק ממוקדי הכוח, עם גיבוי מטראמפ לפעולות נחרצות, הוא עמד לשקוע אל חוסר רלוונטיות.

מה יקרה לו אם המלחמה בעזה תתחדש, התקיפה באיראן תתרחש והוא יהיה עסוק בשאילתות. כעת הוא חוזר לתפקיד שאליו ליהק את עצמו בכישרון: אופוזיציה מתוך הקואליציה. הילד שצועק שהמלך עירום כשהוא עצמו בכלל לא בקהל אלא עומד לידו, חלק מהמשפחה המלכותית".