חלפה יותר משנה מאז טבח השביעי באוקטובר – יום שהותיר צלקת עמוקה בנפש האומה, אך נדמה שהדרג המדיני והבטחוני ממשיכים לפעול מתוך מדיניות של עיוורון והתכחשות למציאות. ניסיון הפיגוע החמור שסוכל בבת ים רק ממחיש עד כמה השאננות מחלחלת לכל שדרות קבלת ההחלטות, ועד כמה ממשלת ישראל ומערכת הביטחון מסרבות להפנים את גודל האיום שמונח לפתחנו.

 המחיר הכבד של התעלמות מלקחי 7 באוקטובר

יש מי שממהרים להטיל את האחריות על שירות הביטחון הכללי, על צה”ל או על הממשלה, אך השורש לבעיה עמוק הרבה יותר. מדובר במדיניות כושלת שמסרבת ללמוד מטעויות העבר וממשיכה לשמר את אותם הדפוסים שהובילו אותנו לטבח המזעזע באותו יום נורא.

השבוע התברר לנו עד כמה מדיניות העיוורון עדיין נמשכת, כאשר פורסם כי אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, ביקש מהממשלה להכניס לישראל 15,000 פועלים פלסטינים נוספים. זהו לא רק מהלך תמוה – זהו מהלך מקומם, מסוכן וחסר אחריות. האם מישהו במערכת הביטחון כבר שכח שחלק מהמחבלים שביצעו את הרצח ההמוני בעוטף עזה ניצלו את עבודתם בישראל כדי לאסוף מודיעין על הקיבוצים והמושבים שבהם פעלו?

אזרחי ישראל שילמו מחיר דמים כבד בגלל מדיניות חלם של העסקת עובדים פלסטינים מבלי כל בקרה, והנה – במקום לסגור את הפרצה ולשנות את הגישה, יש מי שמבקשים לחזור לאותו דפוס קטלני, כאילו לא למדו דבר.

מחבלי החמאס בטבח השביעי באוקטובר (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

הבעיה אינה מסתכמת רק בהיתרי העבודה. בעוד שמערכת הביטחון עסוקה בספינים תקשורתיים ובהתנכלות לנערי הגבעות, גבולות ישראל ממשיכים להיות פרוצים לכל דכפין. לא צריך להיות קצין מודיעין כדי לדעת עד כמה קל להסתנן לתוך שטחי ישראל דרך הגדרות הדלילות ביהודה ושומרון. מספיק לשאול את תושבי האזור, שמכירים היטב את נקודות החדירה ומתריעים עליהן שוב ושוב – אך קולם מושתק.

ניסיון הפיגוע שנמנע בבת ים הוא תמרור אזהרה בוהק: בזמן שהשב”כ מקדיש את מרב מאמציו להדבקת תוויות פוליטיות ולהדלפות תקשורתיות על “טרור יהודי”, מחבלים מצליחים להחדיר מטעני חבלה ללב ליבה של ישראל. למרבה המזל, האסון נמנע הפעם, אבל האם אנו מחכים לפעם הבאה שתסתיים אחרת?

מתי נחזור לממשלה?  שנראה שינוי אמיתי

מדי יום אני נשאלת על ידי אזרחים מודאגים – מתי נחזור לממשלה? תשובתי נחרצת: רק כשנראה שינוי אמיתי במדיניות. לא נחזור להיות חלק מהזיה הזו שבה יד אחת נלחמת בטרור ויד שנייה מממנת את האויב.

חברי עוצמה יהודית (צילום: יונתן זינדל,פלאש 90)

האויב שלנו אינו טיפש – הוא מזהה חולשה, הוא מבין מתי “בעל הבית השתגע” ומתי אפשר להמשיך לשחוק אותנו עד שניכנע. כל עוד נמשיך במדיניות של ניהול הסכסוך, כל עוד נמשיך להשלות את עצמנו שאפשר “לקנות שקט” במקום לייצר הרתעה אמיתית – אנחנו פשוט כותבים במו ידינו את האסון הבא.

הגיע הזמן לשינוי מדיניות. אסור לנו לחזור לדפוסים הישנים של “הכלה” ו- "עצימת עיניים”. הגיע הזמן לפעול אחרת. הזמן להכרעה הגיע. כל עיכוב נוסף הוא פוטנציאל לאסון הבא. מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת שלה להקדים תרופה למכה – לא רק להגיב לאחריה.