הסכנה בנצחונו של דונלד טראמפ

עם היוודע היבחרו של דונלד טראמפ לנשיא אמריקה, ניכרה צהלה רבתי בקרב הציבור הימני הדתי והמסורתי בארץ שהזדהותם עם הנשיא הנבחר טבעית וחופפת לעמדות הערכיות והמדיניות שעליהן חונכנו. השמחה התעצמה לרגל פרסום הידיעה שמבשרת את רצונו לקדם חקיקה שתאבק בתנועת הפרוגרס בארצו, מגמות שפוררו ערכי ליבה מהותיים והגיעו לאבסורד אנושי בעיקר באמריקה.

על פניו יש כאן בשורה חיובית ומשמעותית המבקשת לשקם את החברה מהרס הפרוגרס לאחר שנים בהן תנועה זאת אינה מחמיצה הזדמנות לפורר את הנורמליות התרבותית והאנושית, ועכשיו רוח חדשה מפעמת בבית הלבן להשיב את הנורמליות ולקרוא לסדר עולמי חדש.

זאת ועוד, טראמפ נתפס כידיד אמת של ישראל וקרוב מכל נשיא אמריקאי אחר לאינטרסים הישראלים. זאת בפרט בתקופה בה מדינת ישראל נתונה במלחמה מכל כיוון אפשרי וסיוע צבאי נדיב קיומי עבורנו, ועוד יותר מכך תמיכה מדינית בישראל מול 'ציר הרשע', ניתן עוד להמשיך הלאה ולמנות את היתרונות העצומים עבור ישראל בכניסתו בשנית של טרמאפ לכס הנשיאות דווקא בתקופה זאת, ואין ספק כי זה אירוע שיש להודות עליו.

אך דווקא בשל כך נדרשת 'הערת אזהרה' מנאיביות יתר הרואה במנהיגותו אופוריה משיחית וזאת מכמה סיבות:

ראשית עלינו להבין כי הרעיון עליו הוקמה אמריקה 'אומץ' מהרעיון המשיחי היהודי השואף לחירות העולם ולתיקונו. בגרסה מרוככת יותר הייעוד האמריקאי אינו רחוק מזה של הברית החדשה שהחליפה את הישנה, ולמרות הפרדת הדת מהמדינה הקיימת באמריקה בפועל קיימת זיקה מאוד עמוקה עם הדת הנוצרית במדינה הרבה יותר ממדינות אירופה, למשל.

מעיון בספרו של וילפרד מקליי ' מולדת התקווה' – "ההיסטוריה מעוררת ההשראה של ארה"ב", כהגדרת המחבר, כדאי להבין את האופן בו מתווכים לעולם את הבשורה כמעט גאולית בייעודה של אמריקה.

מאז הקמתה, ראתה עצמה ארצות הברית כאומה המשמשת כמגדלור פוליטי, תרבותי ומוסרי לשאר אומות העולם, והשיח במדינה מלמד שראייה זו איננה נחלת העבר. בנאום 'מצב האומה'  לשנת 2019, הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי: "במאה ה-20 הצילה ארצות הברית את החופש בעולם, שינתה את פני המדע, הגדירה מחדש את מעמד הביניים, וכשחושבים על זה, אין שום דבר, בשום מקום בעולם, שיכול להתחרות עם ארצות הברית".

הסגידה לארה"ב טומנת בחובה טשטוש בערכי הזהות שלנו כעם נבחר שקיבל ייעוד ובשורה אוניברסלית לאנושות וחלף כך הפניית המבט והציפייה לאמריקה כמוה כבשורת ה'ברית החדשה', חלילה. איננו זקוקים לבשורת המערב, נביאנו ובראשם ישעיה ראו בציון את תקוות האנושות, אמריקה הביאה לעולם דקלרציות מרשימות של מוסר וחירות כמו למשל הפסוקים המתנוססים על בניין האומות המאוחדות בניו יורק המגדירים את ייעודי הגאולה של הנביא ישעיה אך בפועל מוסד זה מבטא יותר מכל ריקבון מוסרי ועיוות הצדק העולמי.

אין בדבריי להתעלם מהכורח והצורך במערכת יחסים גאופוליטית וחשיבותם של יחסי חוץ ובריתות פוליטיות בפרט עם מעצמת על כאמריקה, הדבר מובן ופשוט אך ההערצה והתלהבות היתר או ציפייה שהם יגאלו את החברה המערבית מסיאובה, שהם גם היו שותפים מרכזיים ביצירתה, עשויה ליצור נזק לדורות.

יחסו של עם ישראל לעמים היה תמיד מדוד וזהיר, התלמוד מתאר דיון מרתק שהתקיים בין גדולי חכמי ישראל ביחס לרומי כאשר שלטה בארץ ישראל: "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [רומי]: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס".

מרן הראי"ה קוק זצ"ל העמיק לבאר את שורשי הוויכוח בין חכמים ומה עמד בבסיס יחסם לרומי. לכל אחד מהתנאים היה תפקיד וקול שהכרח להשמיעו ביחס למצבה של האומה הישראלית בזמנו, רבי יהודה 'ראש המדברים' שהיה בעל תפקיד פוליטי עם אחריות לתפקודה הקיומי של האומה הוכרח ליצור מערכת יחסי אימון פוליטיים כדי לקדם את האינטרס היהודי, מאידך רשב"י במבטו העמוק מבקש לחשוף מגמות נסתרות המניעות את גלגלי הכלכלה של מעצמת העל רומי, אינו הולך שולל אחרי ההישגים החיצוניים והמרשימים שלהם ואינו משתכנע כי קיימת כנות להביא תועלת לחברה.

הוא מזהה חשיבה אינטרסנטית והדוניסטית מתוחכמת שעושה שימוש ציני בתיקון חברתי כביכול וכפי שכותב הרב קוק במקום אחר "יודעת היא כנסת ישראל בידיעה פנימית ברורה, ומקובלת היא בקבלה של מסורת איתנה, המובעת מכל צדדי הוייתה, ומכל העולמים כולם הנוגעים בה בכל מין מגע, שכל מה שהעולם והאנושיות מתקדמים, מעת אשר נפל נזרה, משעה שחרב בית קדשה ונוטל כבוד מבית חייה, איננו כי אם התקדמות חיצונית טכנית, דבר שאין לו באמת עמדה (– קיום וממשות לאורך זמן), ולא יגיע את החיים ואת המציאות הרחבה לתכלית הוייתה".

יחד עם זאת, הרב קוק מלמדנו ששלוש הדעות של כל אחד מחכמים אלו יש לה מקום וצורך הכרחי, גם דעתו של החכם שבחר לשתוק, כולן נצרכות ומשלימות אחת את השנייה ביחסם המורכב והזהיר לאומות העולם.

אציין בהערת אגב, כי הנשיא הנבחר לא הצטיין בחייו הפרטיים במוסריות ונקיות יתר, כך שלצפות ממנו להשיב את העולם לבריאותו הטבעית, חוששני כי זאת אשליה גדולה מידי.

ובאשר על כן היום ואף יותר מתמיד עלינו להזכיר לעצמנו, כי אנו כעם הנצח שכרת ברית עם אלוקי ההיסטוריה והנחיל את המוסר האלוקי לעולם שהוא תקוות האנושות, אנו ורק אנחנו מבטאים את 'ארץ הברית' האמיתית והעולם מייחל למוצא פינו ולבשורה הגדולה שתציל את האנושות מעצמה לקראת עולם חדש ומתוקן בבחינת "וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ ".

ולכן נמשיך בכל מאודנו לייחל להתגשמות דברי נביאנו "אֲנִ֧י ה' קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם".

=======

להארות ותגובות : sbenshaya1@gmail.com