עיתונאי 'הארץ', ג'וש בריינר, יוצא להגנת הציונות הדתית, ואומר כי זו צביעות לכנות את אנשיו "אוכלי מוות" בזמן שהמגזר הסרוג קובר כבר שנה שלמה את טובי בניו.

בפוסט ארוך שפרסם כתב בריינר, בין היתר: "לפני הטרגדיה שפקדה אותו, לא הכרתי את הרב תמיר גרנות. האמת שמעולם לא נפגשנו אבל דמותו מהלכת עליי קסם. אבא של קצין שיריון אמתי גרנות ז"ל שנהרג באוקטובר 23' במלחמה אבל עוד הרבה דברים: ראש ישיבה, ד"ר וחוקר שואה, איש הגות ובעיקר איש של אמת. הוא גם איש הציונות הדתית, שהעמיד תלמידים הרבה בישיבה שלו בתל אביב, וגם איש תרבות ושירה, אדם של יושרה ועומק. פעם אחרי פעם אני רואה אותו באירועים, טקסים, ראיונות והלוויות, ופעם אחרי פעם אני מוצא את עצמי אומר אמן לכל מילה שלו".

בריינר ציין כי "זה לא מקרי שגרנות התייצב אתמול בהלווית הרב אבי גולדברג בהר הרצל. עוד דמות שאתה לומד להכיר רק לאחר אסון נורא. רב צבאי שכמו גרנות פועל בכל כוחו לכך שלמרות המחלוקות, יהיה לנו פה בית. ובית זה קודם כל הגנה".

העיתונאי סיפר כי "בימי נערותי בישיבה התיכונית, במסגרת הקרבות בין מוסדות החינוך השונים נהוג היה ללעוג להימלפרב, כאילו אינם דתיים מספיק, שלא לומר מופקרים. איזה בושה. גיבורי ישראל יצאו מהמוסד המפואר הזה בירושלים, תיכון שראוי לפרס ישראל. גיבורים שחלקם עם כיפה או בלעדיה, הקריבו את גופם למען האחר. אני אומר את כל זה כי נשבר לי כבר לשמוע אנשים שמכנים ציבור שלם כ"כת של אוכלי מוות".

"נתחיל מזה שהיום כבר אין באמת ציבור ציוני-דתי אחיד. הם מפוזרים בכל כך הרבה פלגים, כיפות, שבילים שונים שהקשר בין קהילה אחת לאחרת הוא מקרי בהחלט. הדבר היחיד שמשותף להם הוא בבסיס שילוב של תורה ועבודה, שירות צבאי לצד אמונה ולעיתים קרובות גם כיפה סרוגה על הראש. "אוכלי מוות" הוא כינוי בזוי שמנסים בכח להדביק לציבור שאיך שלא נסובב את זה, בולט ברשימות החללים ובשדה הקרב. הסיבות לכך רבות, אבל אף אחת מהן איננה חיבה לשכול ולמוות".

"תמיר גרנות מייצג בעיניי באופן המובהק ביותר את הציבור הזה. הוא מקדש את החיים, חי אותם, בז (אם אני מבין נכון) את מי שמשתמש בלימוד התורה כדי לקבל פטור מתרומה למדינה ולהגנתה – אבל גם מוכן לתרום מעצמו למען הכלל. את היקר ביותר כמו כבר הקריב ואין לי ספק שהוא כואב את האירוע מדי דקה. הדבקת הכינוי הזה לציונות הדתית גם חוטא לאירוע המשמעותי יותר, והוא הקריאה והדרישה מהציבור החרדי לשאת בנטל".

"עסקני ורבני המגזר החרדי מחככים ידיהם בהנאה כשהם רואים בשני הציבורים שתורמים הכי הרבה למען המדינה, החילוני והדתי לאומי, רבים ביניהם. בינתיים הם מצליחים להעביר חוק של פטור משכול למען עצמם. במקביל, גנבי המותג "הציונות הדתית" ובראשם סמוטריץ' ואנשי מפלגתו עוד מעיזים לתמוך בחרדים במקום בציבור מצביעיהם. הם מוכנים שהציונות הדתית האמיתית, אחים שלהם, חברים שלהם, מכרים שלהם, לפעמים ילדים שלהם, כל אלה ימשיכו להילחם ולהיהרג ולשוב ולפקוד את הר הרצל בזמן שמי שבמובהק אינם תורמים להגנת המדינה בזמן מלחמה ימשיכו להשתמט".

"זה בלתי נתפש בעיניי. קשה לתאר יריקה גדולה יותר בפרצוף, אבל לשמחתי לא הצבעתי להם. אפשר רק לקוות שהציבור שלהם יבוא איתם חשבון. לתפיסתי, השינוי הדרמטי בעתיד ובגורל המדינה יעיף מעצמו את השוליים הקיצוניים והמסוכנים ונתקדם עם מי שייבחר מטעם הציבור שתורם ונושא בנטל הצבאי, החברתי, הכלכלי ובשוק העבודה".

"המחלוקת עם הציבור הדתי לאומי והציונות הדתית ובעיקר עם מנהיגיה ורבניה גדולה ועמוקה, כמו הביקורת על מטרותיה ודרכה. חובה להשמיע אותם, אבל יש גם הרבה צביעות לקרוא לציבור שלם "אוכלי מוות" בזמן שאותו ציבור קובר את מתיו פעם אחרי פעם במסגרת מלחמה על המדינה. אז אם אפשר להפסיק עם הביטוי הבזוי הזה על אנשים טובים. יש לנו מלחמות גדולות יותר על המדינה עצמה ועל דרכה".