דמדומי הבוקר של השבעה באוקטובר היו חלק משגרה רגילה עבור סגן גיא מזרחי, את השבת היה אמור להעביר יחד עם חבריו בגזרת כיסופים. בשעה חמש וחצי בבוקר הכל היה תחת שגרה, הכלים היו במוכנות לכל תרחיש, אך איש מהם לא תיאר לעצמו מה יתרחש שעה לאחר מכן.

בשעה שש וחצי התחיל ירי הרקטות מרצועת עזה, בהתחלה לא הצלחנו להבין את גודל האירוע", מתאר גיא את רגעי הבלבול הראשוניים, "מהר מאוד הקפצתי את הצוות שלי ושל גולני שהיו איתי בתוך המוצב. אנחנו עלינו לטנקים והם לנמר. הדבר הראשון שהיה לי בראש זה לקפוץ עם הכלים לעמדה שצופה לגדר ולראות מה קורה שם".

בדרך לעמדה הטנק שלהם חוטף טיל נ"ט, אך למזלו אף אחד מהחיילים שהיו איתו לא נפגע והטנק לא נהרס כתוצאה מהירי. גיא לא נרתע והחליט לעלות לעמדה על מנת לצפות מסביב במתרחש על מנת לקבל תמונה רחבה יותר.

כשהוא עולה לעמדה הוא מספר את המראה שנגלה בעיניו, "כל אזור הגדר נפתח מולי ולכיווני שועטים 300, 400 מחבלים על אופנועים, טרקטורנים, רכבים. חלקם רצים ברגל. באותו הרגע הבנו שקורה כאן משהו חריג, אני מקבל החלטה ואומר לתותחן שלי בטנק להתחיל ולהרוג אותם כי אנחנו במלחמה".

הלוחמים מתחילים לירות לעבר המחבלים והם מצליחים לחסל חלק משמעותי מהכוח של האויב, אך חלקם הצליחו להתגונן מאש צה"ל והחלו להתקרב לכוח. "בתור טנקיסטים אנחנו לא רוצים שהמטרות יתקרבו אלינו כי אחרת נאבד את היתרון", הוא מציין. גיא מקבל החלטה לשוב למוצב על מנת לחכות לאותם עזתים כדי שיוכל לחסל אותם במקום שיהרגו אותו.

"כשאנחנו חוזרים אחורה", הוא מתאר וממשיך, "אנו מזהים את אלו שחצו את הגדר, הם התקרבו למוצב, אבל הצלחנו להרוג אותם". לאחר כ- 40 דקות בפעם הראשונה המ"פ שלו מגולני יוצר איתו קשר וסיפר לו כי אחד הדוידים קיבל טיל נ"ט, "הוא ביקש שנגיע ונפנה אותם. למזלנו זה היה במקום שהיה יחסית קרוב אלינו".

גיא מגיע יחד עם הכוח למקום ומתחילים לפנות את הפצועים אל תוך הנמר כשלבינתיים הוא מחפה על הלוחמים ופותח באש לעבר האזור שורץ המחבלים. כשהם סיימו לפנות את הפצועים לפתע נשמע בקשר שישנה חדירה לתוך כיסופים. המ"פ שלנו אמר לי "מזרחי, אנחנו עוזבים את המוצב על מנת להגן על תושבי כיסופים, הוא ביקש ממני להוביל תנועה".

המחבלים בכיסופים (באדיבות דובר צה"ל)

הטנק ספג בין 4 ל-5 טילי RPG

בדרך לקיבוץ הטנק של מזרחי סופג פגיעה של  4-5 טילי RPG, אך לא מצליחים להוריד אותו מכשירות, גם במקרה הזה חמשת החיילים שהיו באותו הזמן בתוך הטנק לא נפגעו. "המשימה שלנו הייתה להגיע לכיסופים והמשכנו לנסוע מהר", הוא מתאר.

"כשאנו מגיעים לאזור הגדר ההיקפית של כיסופים, חלפנו ליד המוצב ובעמדת הש"ג היו הרבה אופנועים של מחבלים שחדרו למקום. הנהג שלי באותו הזמן פחד לדרוס את אחד האופנועים מחשש לחבלה והוא החליט לבצע 'סללום' על מנת שלא לגרום לפיצוץ".

באותו הזמן קיימתי שיחה עם המ"פ ונתתי לנהג שלי את חופש הפעולה, הוא לקח פנייה לא נכונה ואז חטפנו RPG לאזור מושב הנהג וכתוצאה מכך הוא נפצע. לאחר שגילינו שהנהג נפצע באורח קל, הוא חטף רסיסים מצד שמאל של הגוף, אך לא היו דימומים והוא נשאר בהכרה".

כשהנהג שלו פצוע, גיא החליט לבצע חילופים בעמדת הנהג, אחד הלוחמים שהיה איתם אייש את תפקיד הנהג". אך הטנק שספק מכה קשה לא היה ביכולתם להמשיך ולהתנייד איתו. "עדכנתי את המפ שאנחנו תקועים במקום, המ"פ והנמר המשיכו לקיבוץ ואנחנו נשארנו בשג כדי להגן עליו". גיא הורה לצוות שלו לשמור על השג ולחסל כל מחבל שמנסה לפלוש לשטח.

כחלוף שעה מגיע לאזור הש"ג טנק נוסף של הפלוגה. "בהתחלה לא הבנתי מי הצוות ששייך לטנק, וכשראיתי את אחד המפקדים בפלוגה שתפקידו כעת הוא מש"ג. אני מצליח להעלות מולו בקשר ובאותו הזמן הוא היה הטנק היחיד שהצליח להגיב לאירועים במרחב כי שאר הטנקים נהרסו".

בנקודה הזו, החמ"ל התחיל להכווין את המפקד לאותם מקומות בהם זוהו שם מחבלים, אך המט"ק לא הכיר את הגזרה ולא ידע לאן לנסוע. "אני כיוונתי אותו באמצעות הקשר כי הכרתי את הגזרה טוב יותר", מציין גיא. אך לאחר מספר פעמים שהתחילו לשלוח אותו למקומות רחוקים מזרחי כבר לא היה רלוונטי ולא יכל להכווין אותו מרחוק. גיא קיבל החלטה להיכנס לתוך הטנק שלו ולהמשיך ולהילחם משם.

"הודעתי לצוות שלי שיהרוג את כל מי שיתקרב ושהם אחראים. אני הצטרפתי לטנק השני, כשאני נכנס אליו הבנתי שהם רק מפקד ונהג ללא אנשי צוות נוספים. כעת אנחנו שלושה. אנחנו ממשיכים להגיב לכל ההתקלות שהחמ"ל שולח אותנו ואחד הדברים שעשינו היה לחלץ את המפקד של מסייעת 51".

"הוא היה תקוע בבית עלמין, הוא דיווח שירו עליו מכל כיוון ושניים מהחולייה שלו הוא לא מוצא אותם, הגענו עד אליו, הוא נכנס לתוך הטנק שלנו והמשיך להיות איתנו מספר שעות".

בהמשך היום ההיתקלויות נמשכו באזור כיסופים ועין השלושה. "בשעה 16 אני מקבל בקשר עדכון שזוננשיין המ"פ הצליח להגיע חזרה לבסיס, אבל הבעיה הייתה שלא היה לו טנק. אני החלטתי להוריד את המ"פ של המסייעת בבסיס ולוקח איתי את זוננשיין שיהיה איתי בטנק".

"עשינו חילוף, נלחמנו עד אזור השעה 19:00 בערב וכשנהיה חושך אני אומר לזוננשיין שאני מעדיף להיות בצוות שלי ולראות שהם בסדר. אני חוזר לחיילים שלי, ראיתי אותם עייפים, החלטתי לפרוק מהטנק לכיוון מוצב כיסופים כדי לתת להם להתרענן ומשם היו לי כל מיני משימות יחד עם חיילי גולני".

(צילום: דובר צה"ל)

"היום הזה גרם לי להבין את הכוח והחוזקה שלי"

ספר על רגעי הפחד?

"הרגע הכי מפחיד הוא שרואים בפעם הראשונה 300-400 מחבלים שועטים לכיווני, זו פעם ראשונה בחיים שרואים דבר כזה. עוברים מספר שניות כשמבינים שמדובר באויב ושצריך להרוג אותו. ומאז כל דבר שאני עושה, כל מקום שאליו אני הולך אני דרוך על מנת שאף אחד לא יפתיע אותנו. בסוף היו כאן מחבלים שמטרתם היחידה הייתה להרוג אותנו והיינו חייבים להיות הכי דרוכים עירניים כדי לשים לב".

איפה השבעה באוקטובר מלווה אותך בחיים?

"אני לא אגיד שזה היה אירוע חיובי בשבילי אבל זה נתן לי נקודת מבט שונה לכל מיני דברים בחיים, גם האישיים וגם בצבא. אני מאוד משתדל להעביר את זה ללוחמים שלי בהכשרה ולסגל שאיתי כדי שאם יקרה דבר דומה בעתיד, נדע להיות מוכנים מנטלית לכל תרחיש. היום הזה גרם לי להבין את הכוח והחוזקה שלי, שאני יודע לשמור על קור הרוח שלי ושל הצוות שלי".