למי אנחנו יותר קרובים; לחילונים או לחרדים?
את השאלה "האם אנחנו קרובים יותר לחילונים או לחרדים" צריך להחליף בשאלה יותר מתאימה; למי אנחנו יותר קרובים – למבזי התורה שבשולי הציונות הדתית, או למעריצי התורה שבקרב המסורתיים?"
את השאלה "האם אנחנו קרובים יותר לחילונים או לחרדים" צריך להחליף בשאלה יותר מתאימה; למי אנחנו יותר קרובים – למבזי התורה שבשולי הציונות הדתית, או למעריצי התורה שבקרב המסורתיים?"
כרגע המציאות היא ששומרי המצוות הם אלו שמודרים מהמעיינות. כמעט בכל מקום ובכל שעה שתבחר לטייל בהם – אתה עלול להיתקל באיסורי דאורייתא חמורים. כרגע אין לדתיים כמעט איפה לטייל
מבחינת מתן כהנא, יותר מחצי מיליון יהודים שהצביעו לציונות הדתית הם המיעוט. אז מי כן מייצג את "הציונות הדתית הקלאסית"? כנראה שכהנא מתכוון לעצמו ולמפלגתו הקודמת שנמחקה
יש צורך גדול שרצונו של אדם יהיה ברעות ובאהבה גדולה לחבירו, ומשלוח המנות ראוי שינתן בגלל שאני רוצה! ולא בגלל שהקב"ה ציווה.. ולכן לא מברכים
מדוע שמו של משה רבנו לא מופיע בפרשת תצווה? כי מנהיג גדול "מייתר" את עצמו. מנהיג גדול דואג לזוז הצידה. ונותן לעם, לאחרים, לתלמידים להביא את עצמם לידי גילוי
אין מקום לקפוץ ולסייע לאנושות כולה לפני שדאגת לילדיך בבית, לאח ולשכן הקרוב, כן, הדאגה היא לכולם,- "לתקן עולם במלכות שדי", אבל המעגל מתחיל מהאני, משפחה, משפחת החמ"ד… עם ישראל וכן הלאה. זה הסדר הנורמאלי וזה פירוט המצווה של חז"ל
גם כשיש רגעים מלאי אמונה ושירה פנימית הנובעת מהלב, צריך לעמול קשה, שההתרגשות לא תפוג בחיי היומיום. צריך להתחנך ולקחת את הרגעים הגדולים למציאות החיים
מי שמודע לחלק ה'אזובי' שקיים בו, יכול להתאגד עם הזולת. יודע הוא את חסרונו, ומתוך כך יוכל למצוא מסילות נכונות ללב האחר ולבנות איתו ביחד את חייו
הרב אלישע היה איש ענו מאד. אפשר לעבור ממקום למקום בכל עיירות בית ישראל ולתת שיעורים (גם זה דורש עבודה גדולה!) אבל ללמד דרך ארץ? זה ניתן רק כאשר האדם "המשפיע" מגיע בענווה מוחלטת למורים ואולי לתלמידים
הפסוק "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" מופיע אחרי פרק ב כדי ללמדנו שהגאולה של עם ישראל תלויה בעשייה שלנו – בהתגלותו של משה רבנו, במעשיו ובחוש הצדק והמוסר שלו. רק אז, עם האנחה והזעקה של עם ישראל, הקב"ה שומע ומתחילה גאולתנו
אפרים ומנשה גדלים במצרים, במקום זר ומנוכר, שאין בו בית חינוך כמשפחה ואין דמויות לחיקוי. ועם זאת, יוסף מוכיח שזה אפשרי – בכל מקום אפשר לחנך לתורה ולמצוות
מנהיג גדול יודע שאין פרטים קטנים ובלתי חשובים. כל שיחה עם תלמיד בבית החינוך, כל ביקור בית, כל חיזוק של מי שזקוק לכך, כל הארת פנים של המנהל וכל חיבוק של הגננת לילדה בכניסתה לגן הילדים – הם הם הדברים הגדולים
כיצד חיים במציאות שדורשת לפעמים לשקר, למשל כ"שמותר לשנות מפני השלום", תוך רצון לחיות באמת, "לעבדך באמת" ללא זיוף , עם קשר עמוק בין המעשים ללבבות, להתחנך לאמת מוחלטת?
אמנם ה' הבטיח לאברהם את ארץ כנען, אך הוא יודע שעליו לפעול כדי לקיים את ההבטחה הזו. לכן, כל חייו הוא איננו מתנהג כאדם שהארץ כבר שייכת לו, אלא כגר ותושב, והוא יודע שעליו לעשות מעשים כדי לקנות את הארץ
נשתדל לא להשוות. לא בין ילדים, לא בין תלמידים ולא בין אנשים – "כולם אהובים, כולם ברורים", וכל אחד הוא יחיד ומיוחד. נתפלל להיות בין הדורשים לשבח, לבקש לקבל את השפע מ'היכל הזכויות' ולחזק את דבריו של הרב "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ולהתפלל "שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"
משה רבנו, הרועה הנאמן, נפרד מעמו צאן הקודשים- עם ישראל. עולמות גדולים מתגלים – כיצד מוכיחים? מי יכול להוכיח? מתי נכון להוכיח? איך משלבים רחמים גדולים בתוכחה?
הקריאה "אחריי" במובנים רבים איננה רק במלחמה. זו תביעה בסיסית לכל מנהיג, ובעיקר למי שמבקש להשתדל להיות מנהיג חינוך
מאות תלמידי תיכון ישתתפו בחופש במחנה קיץ תורני בישיבות הסדר ברחבי הארץ ובמדרשות לזכרו של הרב איתמר בן גל הי"ד. "מעבר לבילויים בחופש הנוער שלנו גם מבקשים תכנים ערכיים"
ה"שפת אמת" מלמד אותנו שכשהאדם לא מאמין, ותפיסת עולמו היא בתוך הטבע "אין כל חדש", אז מה שהיה הוא שיהיה, האדם נתון לחוקיות הטבע, ואין בכוחו להשפיע עליו. האמונה בה' "המחדש בכל יום תמיד" מביאה את היכולת להיגאל ואת האפשרות לשינוי ולהתחדשות
לרגל פתיחת שבוע החמ"ד לשנת תשע"ח, ראש החמ"ד הרב ד"ר אברהם ליפשיץ ומנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב מביאים ברכה מיוחדת ומציגים את פעילויות החמ"ד לשבוע המיוחד. צפו