עדרי הצאן בגבעות ובחוות הפכו בשנים האחרונות לכוח העיקרי במערכה על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון, חלקם הגדול בעידוד הממשלה. עדר צאן אחד ורועה מצליחים להתפרש מדי יום על אלפי דונמים של אדמות הלאום.
לפני כחודש וחצי פשטו לפתע כוחות מג"ב ומנהל אזרחי על גבעת מקנה אברהם בגוש עציון. התושבים שחשבו שמדובר בהרס הבתים, גילו כי הכוחות הגיעו עם עגלה רתומה לרכב ובאופן חסר תקדים החלו אליה להעמיס בזו אחר זו את העיזים מעדר הצאן של הגבעה.
שלוש פעמים בחודש וחצי
העיזים, כולל אלו ההריוניות, נדחסו בעגלה קטנה ונלקחו למגרש ההחרמות של המנהל האזרחי. מאחורי החרמת העדר עמד האלוף בלוט שנתן את ההוראה לביצוע. האירוע גרר סערה בהתיישבות, חברי הכנסת עמית הלוי ולימור סון הר-מלך גינו ומאות תומכים התגייסו לרכישת עדר חדש עבור הגבעה.
הרס בגבעה בבנימין צילום: צילום: ללא קרדיטארבעה שבועות בלבד לאחר מכן פשטו שוב כוחות באישון ליל - הפעם על נקודת התיישבות הסמוכה לישוב אש קודש בבנימין. אנשי המנהל ניסו להחרים את העדר שמנה 50 ראשי צאן, אולם לאחר שדחסו עם תום את העגלה הסתפקו בהחרמת שליש מהכבשים, ביניהן טליה יונקת בת יומיים, ועזבו את המקום.
הלילה זה קרה בפעם השלישית. כוחות גדולים הובאו לחוות נוף המשכן בבנימין, ובמקביל להרס בתי החווה החרימו את עדר הצאן של החווה שמחזיקה בחוזה מרעה רשמי מטעם המדינה. בעל החווה התריע כי העדר מועמס בצורה מסוכנת, אך אנשי המנהל התעלמו.
עדרי הצאן שומרים על מיליון דונם
פעילים בגבעות מסבירים כי להחרמת העדרים משמעויות מסוכנות ובעלות השלכות מרחיקות לכת: "הגבעות והחוות שומרות כיום על קרוב למיליון דונמים מפני השתלטות הרש"פ, רובם המוחלט באמצעות רעיית צאן".
"החרמה של עדר , משמעותה המיידית היא הפקרת השטח לידי האויב. מאז ומתמיד היה ברור לכולם שעדרי הצאן מחוץ למשחק. בלוט החליט לשבור את זה ולחצות פה קו אדום".
חצילום: חיים גולדברג, פלאש 90חה"כ עמית הלוי התייחס גם הוא באירוע ההחרמה הראשון להשלכותיו החינוכיות, במכתב ששיגר לשר סמוטריץ' הממונה על המנהל האזרחי: "ראשי המדינה קוראים לניתוב הכוחות של הנוער בגבעות יו"ש לעשייה חיובית ובונה. רועי הצאן של גבעת מקנה אברהם נהגו בדיוק כך.
"הם לא הרעו לאיש ולא פגעו בדבר וכעת מצאו את עצמם נרמסים ונרדפים וזאת באמצעות פגיעה בכלי החלוצי ביותר שעסקו בו. זו בחירה רעה של כלי האכיפה גם בהקשר של המסר כלפי נוער חלוצי זה", התריע הלוי.
תגובות