הראיון שפורסם בשבוע שעבר ב"סרוגים" עם משה מנשה, כוכב תוכנית הריאליטי "ווארט", היה אמור להיות עוד רגע של חשיפה אישית. במקום זה, הוא הפך לנייר לקמוס שבוחן את היכולת של המגזר החרדי והדתי להכיל את מי שלא הולך בתלם המוכתב מראש.
מנשה, רווק בן 34, העז לומר בקול את מה שרבים לוחשים בחדרי חדרים: הבדידות של השבת יכולה להיות כל כך חונקת, עד שיש מי שמוצאים מפלט בטלפון הנייד.
התגובה לא איחרה לבוא. ישראל דויטש, מי שבעצמו עבר את חוויית ה"ווארט" והתחתן פעם נוספת בגיל 24, מיהר לפסול את דבריו של מנשה וקבע בנחרצות: "מי שמשחק בטלפון בשבת אינו יכול להיות חרדי".
האמירה של דויטש היא לא רק שיפוטית – היא גם קצת מנותקת. יש פער בלתי ניתן לגישור בין בחור שהתחתן בגיל 24 (בפעם השנייה), לבין גבר בן 34 שעדיין מחפש את דרכו אל חופה. כשישראל דויטש חוזר הביתה מהתפילה, מחכה לו אישה, מחכה לו שולחן ערוך, מחכה לו "ביחד". כשישראל דויטש מסתכל על השעון בשבת בצהריים, הוא רואה זמן איכות משפחתי.
עבור משה מנשה וחבריו לסטטוס, השעון בשבת בצהריים מתקתק אחרת. הוא מתקתק בתוך דממה של דירה ריקה, בתוך תחושת חריגות חברתית שרק הולכת ומעמיקה ככל שהגיל עולה. מי שמעולם לא חווה את הריקנות הזו – את התחושה שהעולם סביבך חוגג חיים ואתה תקוע בהמתנה אינסופית – פשוט לא יכול להבין את עוצמת הניסיון.
אני חוויתי אותה לא מעט שנים עד שהתחתנתי בגיל 31, ובתקופה הזו גם השבתות היו אתגר מאוד מורכב עבורי. לא תמיד הזמינו אותי לארוחות שבת ולפעמים לא התאפשר לי להגיע להורים שלי להתארח אצלם מסיבות כאלה ואחרות. מי שהתחתן בגיל צעיר לא חווה זאת מעולם וגם לא יצליח להבין את זה. הוא פשוט לא נאלץ להתמודד עם הקשיים הללו.
משטרת החרדיות
הניסיון של דויטש לחלק "תעודות כשרות" לחרדיות של אחרים הוא המהות של ההתנשאות. מתי הפכה החרדיות למבחן של שלמות ללא רבב, במקום להיות מסע של התמודדות? האם מי שנאבק בבדידות תהומית ונכנע לרגע של חולשה אנושית הוא "פחות חרדי" ממי שחייו הסתדרו בדיוק לפי התבנית המגזרית?
דויטש מייצג את הקול שרוצה להשאיר את המציאות החרדית נקייה ומצולמת היטב בסטודיו. מנשה מייצג את המציאות כפי שהיא בחוץ: מורכבת, כואבת, ולפעמים גם נכשלת.
קל מאוד להטיף מוסר מהכורסה הנוחה של הבית הבנוי. קל להגיד "זה אסור" כשאין לך שום מושג איך נראה ה"מותר" של מישהו אחר, כשכל מה שיש לו ביום השביעי זה שקט שצורח באוזניים.
ישראל דויטש, לפני שאתה קובע מי חרדי ומי לא, כדאי שתזכור שזכית. זכית בקיצור דרך שרבים אחרים לא זכו לו. ההתנשאות שלך על משה מנשה היא לא הגנה על כבוד השבת או על המגזר החרדי, היא בעיקר פגיעה בכבודם של בני אדם שנאבקים להישאר שייכים למרות שהמערכת לעיתים שוכחת אותם מאחור.
במקום לשפוט את מי שנופל, אולי הגיע הזמן שמי שהתחתנו בקלות ינסו להבין למה אנשים נופלים. רמז: זה לא בגלל "חוסר ביראת שמיים", זה בגלל מחסור קריטי בקהילה, בחמלה ובבית.
תגובות