חודש הרמדאן מתקרב, ובזמן שישראל עוד מלקקת את פצעי המלחמה ומנסה לעצב את "היום שאחרי", יש מי שכבר קובע עובדות בשטח. הפעם אלו לא רק דחפורים מקומיים, אלא זרועותיה הארוכות של אנקרה. תחת כסות הומניטרית של "שיקום מסגדים", ממשל ארדואן מחדיר לעזה סוס טרויאני אידיאולוגי, ואנחנו – שוב – עלולים להירדם בשמירה.
המסגד הוא לא רק בית תפילה – הוא בסיס אם
הטעות המערבית הקלאסית היא לראות במסגד מוסד דתי גרידא. אבל במזרח התיכון של "האחים המוסלמים", המסגד הוא המרכז הקהילתי, בית הספר, ותחנת השידור של האידיאולוגיה. כשטורקיה מממנת ובונה מחדש את המסגדים ברצועה, היא לא רק מניחה לבנים ומלט; היא יוצקת את התשתית לדור הבא של חמאס.
אלו הם מוקדי כוח שבהם תילמד תורת המאבק המזוין, ובהם תהפוך השנאה לישראל לתוכנית לימודים סדורה בחסות טורקית. ארדואן, שכינה את חמאס "תנועת שחרור", לא בונה מקומות תפילה – הוא בונה מאחזים קדמיים.
שאיפות ה"סולטן" בלב עזה
המהלך הטורקי אינו מקרי. מדובר בחלק מאסטרטגיה רחבה שבה ארדואן מנסה לנכס לעצמו את תפקיד ה"אפוטרופוס" של הפלסטינים. ראינו את זה במזרח ירושלים, בניסיונות הבלתי פוסקים לקנות אחיזה בהר הבית ובסמטאות העיר העתיקה, ועכשיו זה קורה בעזה.
המטרה ברורה: לדחוק את רגליה של ישראל מהשפעה על השטח ולהפוך את טורקיה לשחקן הדומיננטי שבלעדיו לא ניתן לזוז. כשישראל תתעורר, היא תמצא את עצמה לא מול ארגון טרור מקומי, אלא מול מעצמה אזורית שמתחזקת תשתית אזרחית-דתית ענפה בתוך חצרנו האחורית.
אסור לחזור לקונספציה
השאלה שחייבת להדהד במסדרונות הקבינט היא פשוטה: האם מדינה שמארחת את ראשי חמאס ותוקפת את ישראל בכל זירה בינלאומית, היא זו שצריכה לעצב את פניו של "היום שאחרי" בעזה?
בניית מסגדים במימון טורקי היא לא "צעד בונה אמון" ולא עזרה הומניטרית. זהו סיכון ביטחוני ממשי. אם נאפשר לטורקים להקים מוקדי כוח בלב עזה, אנחנו פשוט מזמינים את סבב ההסלמה הבא, חמוש באידיאולוגיה רדיקלית וגיבוי מדיני של מעצמה.
אסור לנו להתפתות לשקט תעשייתי זמני בתמורה לוויתור על השליטה במי שמעצב את המחשבה של דור העתיד בעזה. הכתובת כבר לא רק על הקיר – היא כבר חקוקה על אבני המסגדים החדשים שנבנים ברגעים אלו ממש.
האם תרצה שאוסיף לטור פסקת סיום עם קריאה לפעולה ספציפית לממשלה, או אולי שאעצב תמונה שתתאים לכתבה (כמו מסגד משולב בדגל טורקיה על רקע עזתי)?
תגובות