פרשת משפטים: הפועל ת"א צריכה ללמוד ממתן תורה

הדרבי התל אביבי בפרשת משפטים: אני הייתי בהיסטוריה. הייתי באצטדיון  בלומפילד, כשהפועל תל אביב עשתה היסטוריה וניצחה בדרבי אחרי 12 שנים ארוכות ומתישות של ציפייה. 

הטירוף שהיה שם לא יישכח להרבה זמן, התפרצות הרגשות אחרי המהפך בתוספת הזמן, האבוקות ביציעים, השירים שלא נפסקו והחגיגות שגלשו לרחובות תל אביב עד אור הבוקר. זה היה רגע של "אורות" במובן הכי מזוקק של המילה. האוהדים לא נחתו לקרקע במהירות אבל השחקנים היו חייבים לדעת, עכשיו צריך לרדת לקרקע.

פרשת משפטים: הירידה אחרי השיא

התחושה הזו של "אחרי השיא" היא בדיוק הנקודה שבה פוגשת אותנו פרשת משפטים. רק לפני רגע עמדנו כולנו למרגלות הר סיני. שמענו קולות וברקים, ראינו את ההר עשן, והיינו בשיא רוחני שאין כדוגמתו בהיסטוריה האנושית.  אפשר היה לצפות שהתורה תמשיך בקו הזה – עוד גילויים שמימיים, עוד נבואות נשגבות. אבל במקום זה, התורה עושה "נחיתה" חדה אל תוך פרטי הפרטים של החיים.

הדרבי התל אביביצילום: באדיבות מכבי תל אביב

פרשת משפטים עוסקת בנזקי שור, בדיני שומרים, בהלוואות ובמשפט אזרחי. לכאורה, מה הקשר בין המעמד הנשגב של "אנכי ה' אלוהיך" לבין השאלה מה קורה אם שור נגח פרה?

התשובה היא שהתורה מלמדת אותנו שיעור קריטי לחיים: היהדות היא לא רק "אורות" – היא בעיקר הכלים. היא העבודה היום יומית, החוקים של מסחר בין אדם לחברו.

התורה מקיפה את חיינו ממודה אני לשמע ישראל

קל מאוד להתלהב ברגעים של התעלות, בתפילה מרגשת או באירוע שיא. החוכמה היא לקחת את האנרגיה הזו ולהכניס אותה לתוך מסגרת של חוקים, מחויבות ושגרה. התורה היא לא מופע חד-פעמי של זיקוקי דינור; היא אורח חיים שמעצב אותנו דרך הפרטים הקטנים ביותר.

זו הסיבה שחז"ל הקיפו את סדר היום שלנו בהלכות: מ"מודה אני" ברגע שאנחנו פוקחים עיניים, ועד "קריאת שמע" לפני השינה. כל פעולה קטנה, כל "משפט" וכל הלכה, הם הדרך שלנו לוודא שהאור של הר סיני לא יישאר רק זיכרון רחוק, אלא יחיה בתוך המציאות היומיומית שלנו.

 בדיוק כמו קבוצה שרוצה לשמור על ההישג שלה ולא להסתפק בניצחון אחד מקרי, גם אנחנו צריכים את ה"אימונים" היום-יומיים של המצוות כדי לבנות אישיות רוחנית יציבה. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים בשיא, תזכרו שהמבחן האמיתי מתחיל כשחוזרים הביתה. שם, בפרטים הקטנים של החיים, נמצאת התורה האמיתית.

א

א