הסרט הראשון שלי: אסתי ביטון שושן על "חשבונות שמיים"

"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.

הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?

הסרט הראשון שלי "עקרה" היה סרט קצר ,סרט סטונדטים שמכרתי את התכשיטים שלי כדי לגרום לו לקרות והוא קרה בזכות חברים מהלימודים שחברו אליי להפקה (אופיר יצחק) ולעריכה (אלעד סולמי) ולצלם מדהים בשם יואב גרטנר שהצטרף לצוות. לא ממש האמנתי אז ביכולת שלי לעשות את הדבר האמיתי אבל "עקרה" היה כרטיס הכניסה שלי לעולם הקולנוע והטלוויזיה. ב 2015 נסענו אני ואופיר לפסטיבל קאן לפינת הקצרים. היה לי כבר דראפט ראשון של חשבונות שמים, תסריט שפיתחתי בחממה לקולנוע לנשים חרדיות של יפעת פסטרלניק וקרן גשר. בביתן הישראלי בקאן השארתי חומרים עליי ועל התסריט אותם קרא דודי זילבר, מפיק קולנוע וותיק ורב ניסיון. נפגשנו שם לראשונה, דיברנו, וקבענו פגישת עבודה כשנחזור לארץ.

הסינופסיס של חשבונות שמים, נכתב די בחטף, נתקלתי בקול קורא לחממת הקולנוע לנשים חרדיות. והיה צורך בשליחת תקציר סיפור לתסריט. אני זוכרת שכתבתי את תמצית הסיפור במהירות בתזכיר בטלפון. ושלחתי.

החממה הצמידה לכל אחת מנטורית שליוותה אותה בשלבי הכתיבה. עבדתי אז עם התסריטאית בימאית תמר מרום ובהמשך עם הבימאי רם נהרי.

מתוך צילום: דוד סקורי בבר. באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי

אני זוכרת שזכיתי אז באירוע פיצ׳ינג במענק הפקה נחמד שהיה נדוניה להתחלת העבודה ולהתקשרות עם מפיק.

היום במבט לאחור אני יכולה לסמן אירועים אמיתיים שהובילו אותי לכתיבת הסיפור הספציפי הזה. אבל בגדול חשבונות שמים הוא שיקוף של השאלות שניקרו בי בתחילת דרכי הציבורית והאמנותית. שאלות על אמונה והנהגה, על מקומי כאישה בעולמו של הקב"ה וביהדות. על המתח בין אחריות לביטחון בה'. שאלות על מעמדיות גזענות, על איך מתפתחות אובססיות של צניעות והקצנה. ורציתי להעמיד שני גיבורים במבחן.

כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?

התסריט עצמו נכתב במהלך שנה וחצי או שנתיים. עבר כל כך הרבה זמן שאינני זוכרת. אחר כך היו עוד שנים של הידוק העלילה ופיתוח התסריט להתאמה שלו להגשה לקרנות. בין לבין נכנסתי לפרוייקט של כתיבת סדרת טלוויזיה, שבסוף לא הופקה מסיבות שונות. היה רגע בו התייאשתי וחשבתי שלא נפיק כבר את הסרט הזה למרות שכבר קיבלתי עבורו מענק הפקה שהיה שמור מקרן רבינוביץ.עברתי לא מעט דברים בדרך שעל חלקם אני עדיין לא מסוגלת לדבר. אבל חבר טוב שעבד איתי אז בכתיבה שאל אותי מה קורה עם הסרט? אמרתי לו, שהתייאשתי. הוא ביקש לקרוא וחזר אליי בגערה גדולה שאמרה בשורה תחתונה, לכי לצלם את זה יא משוגעת.

בשלהי 2021 כשהקורונה עוד מכה בנו יצאנו לפרה פרודקשן. האודישנים נעשו בזום. עשרות אודישנים ועבודה קשה ויוצאת דופן של המלהקת אסתר קלינג הביאה אותנו לקאסט חלומי.

במאי 2022 יצאנו לחודש צילומים ומשם לעריכה ולמוזיקה ואם חשבתי שבזה תמו תלאותיו של חשבונות שמים, הגיעה המלחמה שהכניסה את כל עולם הקולנוע הישראלי לקיפאון ואי וודאות.

איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימות לתחייה דמויות שכתבת?

העבודה עם שחקנים היא החלק הכי כייפי בכל שלל הדברים שעשיתי כתסריטאית ובימאית. הרגע הזה בו שחקן כמו אורי אלבי יוצק את רגישותו ועדינותו לתוך דמות האברך המיוסר שמואל, זה רגע של תגלית. כשמשי מתהווה בתוך דמות החרדית הבני ברקית עם הפיאה ומאמצת את סגנון הדיבור וההילוך…רגע של בריאה. כך גם כשמיקי לאון מביא את דמות המאצ׳ו האופיינית שלו לראש כויללמזוקן וחמור סבר עם פראק הדמות פתאום מתעגלת ומתרככת.

אסתי ביטון שושןצילום: רפי דלויה

איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, את אחראית, את מנווטת את כל זה? מה התחושה?

אני זוכרת את הסצנה הראשונה שצילמנו בבניין משרדים. אני יושבת מול המוניטור לראשונה כשמסביבי עשרות אנשי צוות ושחקנים וניצבים עם פיק ברכיים שאני מסתירה באלגנטיות. עוצמת עיניים ואומרת לקב"ה, אין לי מושג מה אני עושה כאן, אבל אם הבאת אותי עד הלום, תדאג שלא יהיו פדיחות. למזלי הטוב עבדתי עם צוות מקצוען שדאג לי שאתעסק רק באומנות ולא אשתגע בצרות הפקתיות שצצו. אני זוכרת שאנג׳ליקה ברמן המפיקה בפועל אמרה לי לפני הצילומים "זה לא הולך להיות פשוט, אבל כשהכל ייגמר את תהיי גירסה טובה יותר של עצמך" המשפט הזה שלה הולך איתי לכל אתגר בחיים.החודש של הצילומים היה אינטנסיבי, מפחיד ומרגש, לראות את כל מה שעבדנו עליו בחודשים לפני, התפאורה ההלבשה הלוקיישנים השחקנים וזוויות הצילום מתלכדות במוניטור עם הכישרון הנדיר של דוד סטרג׳מייסטר הצלם ועם הסדר בראש שעשה לי אודי לושי העוזר במאי.

להיות בימאית זה אומר לענות מהר לאינספור שאלות שעולות מצד מחלקת התלבושות, התפאורה, האיפור הצילום, הפרופס. להחזיק ראש ולעמוד בלוח הזמנים הקשוח מאוד. היה לי חשוב מאוד להחזיק סט רגוע כי קל מאוד לאבד את זה בלחץ הקיים. אני חושבת שהצלחתי בזה.

איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?

בחדר העריכה מקבלים צניעות גדולה. עם 4 שעות של סרט בגרסה הראשונה שהרכיבה שירה הוכמן העורכת לא היה יותר מידי מה לעשות. ואז את מבינה שצריך לגרד גם סצנות ושוטים שהתאהבת בהם קשות ויותר מכך כאלה שבזמן אמת על הסט עשיתי הכל כדי לדייק אותן בעוד טייקים. תחושה קשה להוריד ביטים שבאו לסט והתרגשו מתפקיד קטן. גם שחקנים כאלה היו. הרגשתי בהתחלה מאוד קשה עם זה. רציתי שכל מי שהביא את נשמתו לצילומים יופיע. אבל מהר מאוד מבינים שבסוף יש קהל שרוצה סיפור טוב, נהיר וזורם. ואז מתחילה עבודת בימוי שניה בחדר העריכה. רגע לפני שליחה לפסקול אני צופה בפעם האחרונה בסרט ומבקשת לחתוך את סצנת הסיום המושקעת שפתאום נראתה לי מיותרת.

חשבונות שמייםצילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי

איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?

יש רגע של בעתה וחרדה. פתאום אחרי אינספור צפיות ושנים של עבודה אני קולטת שהבפנוכו שלי על המסך לשיפוטם של אנשים שאינני מכירה. שנים ארוכות של עבודה ציבורית ותקשורתית, שנה וחצי כמגישה בפודקאסט חרדית מדוברת, חינכו אותי להתמיד בעשיה ולהתעלם מהקולות החיצוניים והפנימיים המשתקים.

מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?

הקרנת טרום בכורה בירושלים, לפני כמה שבועות מתרחשת לצערי ביום בו קרה אסון הפעוטון. טרגדיה זו הציפה שאלות רבות וסוגיות העולות בסרט במתח בין האחריות שלנו כבני אדם להשלכת האחריות על הקב״ה. אישה אחת קמה בסוף ההקרנה ואמרה על כך שהסרט מציף עניינים שלא מוסיפים לאחדות ישראל. בתגובה אליה קמה אישה אחרת שישבה עם בן זוגה וסיפרה כי בנה נפטר בנסיבות דומות, גם לו קוראים שרוליק והיא סיפרה במילים נרגשות שהסרט הציף כאבים שהם חוו כזוג. חיבקתי אותה כי אין באמת מילים נכונות לומר בסיטואציה כזו. תגובות רבות קיבלתי מאנשים ונשים שמתמודדים עם שכול אזרחי שאין בו את ההכרה וההדר של שכול צבאי, סיפרו לי שהעיסוק בזה נותן הכרה וניראות לסבל הקשה והשקוף איתו מתמודדים אנשים שחווים טרגדיות מסוגים שונים שאיש לא מכיר בכאבם.

איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?

היו כל מיני סיפורים שחוויתי במהלך חיי שהובילו אותי לשאלות העומדות בבסיס הסרט. אחד מהם סיפור על אישה שעברה אירוע לבבי או מוחי וניסתה להזעיק את בעלה שהיה עסוק בלימוד תורה ולא ענה לטלפון. הוא מצא אותה באיחור ללא רוח חיים. זה היה אחד מהאירועים שזעזעו אותי בשאלת הזו תורה וזו שכרה? אירועים נוספים כמו אסון מירון שבדיעבד קרה כשנה לפני הצילומים של הסרט הותירו בי חותם קשה ושאלות אמוניות ואזרחיות כאחד.

איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאית?

אני זוכרת שניגשתי בחיל ורעדה למלאכת הבימוי, זו היתה פעם ראשונה שלי על סט עם עשרות אנשי צוות מקצועי, שחקנים מהשורה הראשונה. ברגע של חלישות הדעת במהלך הפרה פרודקשן אמרה לי המפיקה בפועל אנג׳ליקה ברמן, אסתי, זה לא הולך להיות קל, אבל אחרי שהכל יגמר את תהיי גרסה טובה יותר של עצמך. המשפט שלה הולך איתי מאז לכל אתגר שנראה לי גדול ממידותיי.

ראוי לציין כי "חשבונות שמיים", הסרט היפהפה והחזק של אסתי ביטון שושן, מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע. הזדמנות לפגוש על המסך יצירה אמיצה, רגישה ומטלטלת, שלא מפחדת לשאול שאלות קשות ולהישאר איתן גם אחרי שהאור באולם נדלק.