המוזיקאי יהודה פוליקר מציג לראשונה תערוכת אמנות מקיפה שבה הציור, הצילום והמוזיקה מתמזגים לכדי חוויה אחת עמוקה ואישית. התערוכה נפתחת בקרוב בבית האמנים בתל אביב.
מאחורי הצללים – מבט פנימי אל יצירתו של יהודה פוליקר
יהודה פוליקר, מעמודי התווך של המוזיקה והתרבות הישראלית, פותח פן נוסף ופחות מוכר ביצירתו עם תערוכה חדשה בשם "מאחורי הצללים". התערוכה חושפת את פוליקר כאמן רב־תחומי, שבו המוזיקה, הציור והצילום נובעים מאותו מקור פנימי: תודעה רגישה, סוערת ובעלת עומק רגשי יוצא דופן.
היצירה החזותית שלו אינה מתקיימת לצד המוזיקה, אלא ממשיכה אותה, מהדהדת אותה ומתרגמת אותה לדימויים, פנים וצללים. בתערוכה מוצגים גופי עבודה מגוונים – דיוקנאות מצוירים, צילומים מן המרחב הציבורי ומוזיקה – היוצרים יחד חוויה כוללת שמאפשרת הצצה אל קולו הפנימי של האמן.
יהודה פוליקרצילום: גיא פריבסאזורי סף: בין עבר להווה, בין חומר לרוח
בדומה ליצירתו המוזיקלית, גם בעבודות החזותיות עוסק פוליקר באזורי סף: בין עבר להווה, בין מודע ללא־מודע, בין חומר לרוח. כבן לדור השני לשואה וכאוטודידקט מובהק – שלא למד מעולם לקרוא תווים, ציור או צילום באופן פורמלי – הוא יוצר דימויים שמגיעים היישר מן התודעה. הפנים המופיעות בעבודות אינן דיוקנאות של אנשים ספציפיים, אלא דימויים חסרי שם וזהות ביוגרפית, אך בעלי נוכחות חזקה, שקטה ולעיתים חידתית. מבטם מהדהד זיכרון, דמיון ורגש, ונע על הקו הדק שבין הופעה להיעלמות.
כפי שפוליקר "מנגן" במוזיקה שלו, כך הוא "מנגן" גם על הבד. הדימויים החזותיים נושאים מטען רגשי ומשמעותי עמוק, שאינו מבקש לספר סיפור ברור אלא לאפשר תחושה, הקשבה והתבוננות פנימית.
אוצרת התערוכה היא רונית רייק.
"מאחורי הצללים” מציעה למעשה קריאה רחבה ומעמיקה ביצירתו של פוליקר: מפגש בין אמנות חזותית, מוזיקה ואמונה מיסטית, שבו הפנים הופכים לנשאי משמעות, והצל – למרחב של גילוי. זהו מהלך אמנותי המבקש מן הצופה לא רק לראות, אלא להקשיב למה שנמצא מעבר לנראה – מאחורי הצללים.
התערוכה מזמינה את הקהל להתבונן מעבר לפני השטח, אל אותם מרחבים פנימיים שבהם נפגשים הזיכרון האישי, התרבותי והרוחני. בימים שבהם התרבות הישראלית ממשיכה להתמודד עם שכבות עומק של זהות וזיכרון, מציע פוליקר דרך אמנותית שקטה אך חודרת.
תגובות