חוזר אדם לביתו אחרי יום עבודה, מוצא בערימת זבל תקליט ישן שכל כך ערג עליו, ובסך הכל רוצה לשים את התקליט, לשבת בכורסא הצהובה שלו ולהאזין בנחת תוך כדי שעה של שקט.
וכך קורה שכל מה שאודי רצה – זה רק שעה אחת של שקט. אבל ברגע שהוא לוחץ על כפתור ה-PLAY… כל העולם לוחץ עליו חזרה.
בתוך שישים דקות, חייו של אודי מתפרקים בצרחות, קידוחים, וידויים, בגידות, שקרים, שיפוצניק מזויף, שכן מטריד, בן שצורח ששמו אינו יונתן יותר – ואישה אחת שאומרת את כל מה שהיא התאפקה 25 שנה.
קומדיה צרפתית עם ניחוח ישראלי
נקדים ונאמר שהסיפור אינו ישראלי. זוהי קומדיה שנכתבה הרחק מעבר לים בידיו האמונות של פלוריאן זלר, עם תרגום עברי של דורי פרנס שמביא את הישראליות לתוך הסיפור. השמות כמו אודי ויונתן, וסביב להם קומדיה שהייתה אמורה להיות מצחיקה אילולא כל מה שקרה סביב לאירוע.
קומדיה שנעה במהירות מסחררת בין צחוק להיסטריה, ומוכיחה שכמה שלא ננסה – שקט… פשוט לא עובד ככה.
צוות שחקנים מרשים
כל אחד מצוות השחקנים שלוהקו בידיו של הבמאי וצוות התיאטרון הנפלא tomix, שכבר הוכיח את יכולותיו להוציא לפועל הצגות מעולות.
די אם ניקח את האנרגיה והמשחק המושלם של יניב פולישוק בדמותו של אודי, יחד עם לירית בלבן/יפית אסולין (מירי מזגוריה אימפריה), יובל סגל, אביעד בנטוב, יעל טל, אופיר וייל/דן קיזלר ורועי רביב – שיוצרים הצגה נעימה, איכותית עם סיפור שלא היינו רוצים להיות בו (בגידות ושקרים, לדוגמה).
שעה ועשרים של רעש (של שיפוץ בוקרו של יום השבת), המולה ותככים. גם זה חלק מהסיפור.
תגובות