"הדתיות האלה" - תכנית האירוח הנשית של סרוגים נפתחה השבוע בתחושות מעורבות של התרגשות לאומית לצד כאב שאינו מרפה. המנחות, הדר בן חמו ואורטל ברזילי, אירחו פאנל נשים מגוון שביקש לתת זווית אחרת על המציאות המורכבת של ימינו.
"סגרנו פצע, אבל המחיר כבד"
חברת הכנסת ד"ר צגה מלקו שיתפה בביקורה המרגש בבית משפחתו של החטוף רן גווילי ז"ל. "פגשתי את אמא שלו... כל עם ישראל היה שם," סיפרה מלקו. "ראית את עם ישראל ביחד, דתיים, חילונים, עולים וותיקים. הרגשתי שסגרנו איזה פצע. עם ישראל חייב להמשיך בדרך הזו, להיות ביחד".
מנגד, מזל כהן הביאה קול ביקורתי ונוקב לגבי תחושת הביטחון וההרתעה: "אני אמיתי מפחדת על הילדים שלי. לא השגנו הרתעה... כואב לי שבמחיר כל כך כבד כולם פה. הייתי רוצה שיהיו פה מיד אחרי ה-7 באוקטובר, בלי לאבד עוד חיילים ובלי עוד יתומים".
מוזיקה כמרפא והומור ככלי הישרדות
המוזיקאית יעל קבסה דיברה על האחריות שחשה המוזיקה בשמירה על הרוח. "הרגשנו שחייבים את המוזיקה בשביל ריפוי, בשביל להחזיק אותנו," אמרה. "המוזיקה נותנת לנו כל הזמן אוויר לנשימה... יש עכשיו קצת יותר הרפיה, אנשים צריכים להמשיך את החיים עם הכאבים והצלקות".
מירב הרון-מדואל הדגישה את כוחו של הצחוק בתוך השכול: "הומור הוא כלי נפלא להתמודד עם דברים, גם עם הקשים ביותר. שמענו מחטופים שחזרו שמה שעזר להם להתמודד זה ההומור".
איפה עובר הגבול?
בחלקו השני של הפאנל דנו הנשים בסערה סביב גבולות המחאה והמקרה של מרדכי דוד. ח"כ מלקו התייחסה לאכיפה הבררנית: "אצלנו בקהילה האתיופית, כשיצאנו להפגין אחרי שרצחו לנו נערים, הייתה אכיפה בררנית. פתחו להם תיקים לפני שבכלל הגיעו להפגנה".
יעל קבסה סיכמה את הדיון במסר של כבוד הדדי: "אפשר למחות, ראוי למחות, אבל לא בצורה שמוחקת ומזלזלת ומעלימה את כבוד האדם".
תגובות