מספר ניצולי השואה בישראל עולה בכל שנה

מעקב סרוגים. גם השנה עלה מספר ניצולי השואה החיים בישראל.

בשנה שעברה דיווחנו בסרוגים כי הנתונים שמתפרסמים בכל שנה על מספרם של ניצולי השואה שחיים בישראל, מלמדים כי בשנים האחרונות מספרם רק עולה. באותה כתבה דיווחנו כי סקר מכון ברוקדייל שנערך בשנת 2009 העריך כי בסוף שנת 2008 חיו בישראל 233,700 ניצולים, התחזית של אותו מכון מחקר הייתה כי בשנת 2015 יהיו בישראל 143,900 ניצולים, ובשנת 2025 – 46,900 ניצולים. ההערכה היא כי בכל יום נפטרים 40 ניצולי שואה, בכל חודש יותר מ-1,200 ניצולים ובשנה כ-14,200 ניצולי שואה נפטרים מזקנה או ממחלות.

אם ניקח בחשבון, כי מלחמת העולם השנייה הסתיימה באירופה בחודש מאי 45', הרי שגילם המינימלי של ניצולי השואה הוא יותר מ-70, רובם המכריע כבר עברו את גיל 80 וחלקם אפילו ציינו 90 ו-100 שנים.

אלא שבדיקת הנתונים שמפרסמת הרשות לרווחת ניצולי השואה מלמדים כי בשנת 2012 חיו בישראל 198,000 ניצולים, שנה לאחר מכן מספרם ירד ל-192,000 ובשנת 2014, מספרם אפילו עלה, ל-193,000 ניצולי שואה, בשנת 2015 מספרם הוערך ב-189,000 ובשנת 2016 מפרסמת הרשות לזכויות ניצולי השואה כי מספרם מוערך בכ-200,000 וכי 194,000 ניצולים זכאים לפטור מתשלום על תרופות. מספרים אלה כוללים הפחתה של מספר הנפטרים שכאמור מוערך בכ-14,000 בשנה, מה שמלמד שמספרם עלה ביותר מ-10,000 רק בשנה האחרונה!.

בנתונים שמתפרסמים בכל שנה מוערך מספר הניצולים החיים מתחת לקו העוני ב-45,000 איש.

אז איך קורה שמספרם של הניצולים רק עולה?

אחת הסיבות היא הרחבת המושג ניצול שואה. את הנתונים על מספר ניצולי השואה, שואבים מתוך מספר מקבלי הקצבאות של המדינה והגדרות אלו שונו בשנים האחרונות על ידי מספר גורמים.

בשנות החמישים והשישים היו זכאים לקצבה רק מי שנפגע וסבל מנכות כתוצאה מהתעללות הגרמנים. שמו שלו החוק לפיצויים מכספי השילומים היה "חוק נכי מחנות הריכוז הנאצים" בהמשך שונה ל"חוק נכי רדיפות הנאצים". רק בשנת 2005 שונתה ההגדרה להטבות ל"ניצולי שואה" בה ניתנו הטבות למי ש"נרדף, שבתקופה שבה היה בארץ עוינת, הוא שהה במחנה ריכוז, במחנה כפייה, בגטו או במקום מסתור". חוק זה עבר בקריאה ראשונה, אולם בהמשך שונה החוק והכיל רק "ניצול שואה, הזכאי לגמלת הבטחת הכנסה, ובכך הוצאו ממנו דה פקטו רוב "ניצולי השואה".

בשנים האחרונות, הוחלט על הרחבת גבולות המונח ניצולי שואה לכל הארצות תחת הכיבוש הגרמני, כולל צפון אפריקה – לוב, תוניס ומרוקו למרות שלא היו בהם גטאות. שר האוצר יאיר לפיד הרחיב את ההגדרה גם לניצולים שעלו לארץ אחרי שנת 1953.  גם ההגדרות של עובד כפייה, למשל הם נזילות מאוד, ונעות בין עובד מחנה עבודה גרמני לבין מי שהגרמנים חייבו אותו בעבודה מזדמנת כמו סילוק אשפה או פינוי כבישים. אפילו זמן הכיבוש הגרמני הורחב מיום פרוץ המלחמה ועד 300 יום אחרי סיום המלחמה, כך שגם מי שעוד לא נולד בזמן הכיבוש הגרמני, אך היה עוּבר, נחשב ניצול שואה וזכאי להטבות. הגדלת מספר הניצולים גרמה כי התקציב שיועד להם נגמר, מה שהצריך את האוצר בשנה האחרונה לאשר הוספה של מיליארד שקלים להטבות עבור הניצולים.

כך גם בדו"ח של הקרן לרווחת נפגעי השואה מוזכרים המספרים האלה: "בהתאם לנתוני הקרן, בשנת 2015 חיים בישראל כ-189,000 ניצולי שואה. ביוני 2014 עדכנה הרשות לזכויות ניצולי השואה בדיון בכנסת, כי לאחר שגובשה הרשימה הלאומית קיימת ברשותה כעת רשימה של כ-200 אלף ניצולי שואה. גם בתחזית הדמוגרפית מצויין בסגול – אוכלוסיות חדשות.

בשיחה עם חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל המשמשת כיושבת ראש 'מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל', היא אומרת לסרוגים כי קשה להאמין לכל המספרים שמתפרסמים בנושא מספרי ניצולי השואה. "אין לנו לצערנו מספרים מדויקים. אחת הסיבות שהמספר הוא גדול יותר, הוא כי אנשים נוספים קיבלו הכרה כניצולי שואה. קח בחשבון כי המספרים שכל שנה נפטרים כך וכך ניצולים, גם הוא לא מדויק כי אין לנו מידע כזה. אבל זה נכון שיש כאלה שמתים והמדינה מכירה באנשים נוספים כניצולים.

על מספר הניצולים שחיים מתחת לקו העוני, אומרת אביטל, "קשה לדעת, כי קו העוני הוא לא ברור, חלקם מקבלים הבטחת הכנסה, ואני חושבת שהמספרים שמתפרסמים לפיהם הורע מצבם של הניצולים ו-10% יותר זקוקים לסיוע, הם לא נכונים, כי אין לאף אחד מידע מדויק על המספר הזה".