בפרשת יתרו למדנו על עצת יתרו למשה להקים מערכת משפט מסודרת, בניגוד לדרך בה נהג משה, שכל העם פנה אליו בכל שאלה באופן ישיר. מקומה של פרשה זו, קודם פרשת משפטים מעוררת את השאלה על פי מה דנו אותם שופטים שמינה משה, ובכלל מה היחס בין השאלה המוסדית בה עסק יתרו לדין המהותי בו עוסקת פרשת משפטים?

ואכן כמה מן האחרונים דנו בשאלה האם עצת יתרו ניתנה דווקא טרם מתן חוקי התורה, כאשר היה צורך לדון בכל מקרה לגופו ללא חוקים קבועים (ראו על כך סיכום בשו"ת ציץ אליעזר כא, סה).

אולם, נראה עוד שסדר הפרשות יתרו ואחר כך משפטים מלמד על האיזון הנכון בין שני ערכים שכל מערכת משפט מנסה לפעול על פיהם: הצדק והסדר.

בין שני ערכים אלה מתקיים מתח מתמיד, כיוון שהקפדה על הסדר עלולה לבוא על חשבון הצדק, למשל, חוק ההתיישנות (שאינו קיים בהלכה) מממש את ערך הסדר אולם הוא פוגע בצדק, ומונע מאדם לממש את זכותו בחלוף מספר שנים. לעומת זאת, הקפדה על צדק עלולה לפגוע בסדר הטוב, למשל, ההלכה המאפשרת לבעל דין להציג ראיות חדשות לאחר שנפסק הדין יוצרת מצב בו דיון עלול שלא להסתיים לעולם, ויש לתת לכך מענה.

לגבי היחס בין פרשת יתרו לפרשת משפטים כתב השפת אמת (פרשת יתרו, שנת תרמ"א) בקיצור: "הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה, כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה". דהיינו, בניית מערכות מסודרות היא תנאי לקיומה של תורה. רוצה לומר, על אף המתח בין הסדר ובין הצדק, יש להתחיל בבניית מערכת מסודרת, כיוון שבלעדיה, הצדק יהיה בבחינת אורות ללא כלים, ולא יהיה לו קיום.

זווית אחרת האיר אור החיים הקדוש (שמות יח, כא) שכתב כך: "ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים. והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות".

אור החיים הקדוש ראה ביחס בין פרשת יתרו לפרשת משפטים מימוש של דברי המדרש הידועים (איכה רבה ב, יג): "אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים – תאמין… יש תורה בגוים – אל תאמין". כלומר, כוחם של ישראל אינו דווקא בחוכמתם, שהרי רבים הם חכמי אומות העולם, אלא בסגולתם. בהקשר של היחס בין סדר לצדק נראה שכוונתו שככל שמדובר על התקנת סדרי משפט יש הרבה מה ללמוד מאומות העולם, אולם, ככל שעוסקים בדין עצמו – הצדק האלוקי טמון במשפט התורה ולא בחוכמה אנושית כזו או אחרת.

יותר משבעים וחמש שנים עברו מאז הקמת המדינה ומאז ההחלטה המצערת לנטוש את משפט התורה ולהתעלם ממנו. אולם, שנים אלה אפשרו לנו ללמוד את חכמת סדרי המשפט כדי להעמיד על גבה את תורת משפטי התורה.

למעשה, גם החוק הקיים מאפשר במסגרת חוק הבוררות לשני צדדים שיש להם מחלוקת לבחור בית דין מוסכם שיכריע ביניהם. ואכן עשרות בתי דין לממונות פועלים ברחבי הארת ומעניקים שירות חשוב זה. חלקם (כגון, רשת ארץ חמדה גזית) הלכו צעד נוסף קדימה וקיבלו על עצמם סדרי דין, חובה לתת פסקי דין מנומקים, וערכאת ערעור. בכך הם נהגו על פי הוראת חז"ל דרך ארץ קדמה לתורה – סדר מודרני לצד צדק אלוקי.

כעת האחריות מוטלת על הציבור הרחב לפנות לבתי הדין השונים, בתפילה שיתקיים בנו "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

=====

הרב עדו רכניץ הוא מנהל רשת בתי הדין הארצית "ארץ חמדה גזית", ומנהל המחקר במכון משפטי ארץ, עפרה.