היום בהיסטוריה: בז' שבט תש"ד (31.1.44) הצטרף האצ"ל בהנהגתו של מנחם בגין אל לח"י במאבקם נגד הבריטים. בחודשים הראשונים פגעו לוחמי האצ"ל במשרדי העלייה במס הכנסה ובמטה הארצי והמטות המחוזיים בירושלים חיפה ותל אביב.

במפקדת האצ"ל חיפשו פעולה גדולה יותר שתכאיב לבריטים יותר מקודמותיה. היעדים שנקבעו לפעולה היו במרכז ירושלים במגרש הרוסים ובסביבתו: המטה הארצי והבולשת הארצית, משרדי העלייה, בניין מושל המחוז והבולשת של מחוז ירושלים שהייתה האגף החשוב ביותר של משטרת ארץ ישראל.

המטרה: פיצוץ מטה הבולשת הבריטית

בתחילה, התאריך לפעולה נקבע ליום תלייתו של שלמה בן יוסף. כשהתקרבו הכוחות הלוחמים לבניין המשטרה במטה הארצי, נודע להם, כי הבריטים ריכזו כוח גדול של שוטרים חמושים. ככל הנראה "ההגנה" הודיעו לבריטים נודע על כוונת האצ"ל לבצע פעולה גדולה ביום השנה לשלמה בן יוסף.

איתן לבני מפקד הפעולה, החליט לבטל את הפעולה ולדחותה להזדמנות אחרת. בעקבות הדחיה החליט איתן לצמצם את יעדי הפעולה והשאיר רק את מטה הבולשת המרכזית כיעד להתקפה.

הפעולה עברה בהצלחה

התאריך החדש לפעולה נקבע לליל כ"ג בתמוז תש"ד (13-14.7.44) שנתיים בדיוק לפני הפעולה הגדולה של פיצוץ מלון המלך דוד. וכך מתאר איתן לבני בספרו "המעמד"- מבצעים ומחתרות. את מהלך הפעולה:

"הפעולה החלה ב-23:00 בלילה. הפורצים פוצצו את דלת הברזל של החצר. החבלנים נכנסו לחצר עם חומר הנפץ, שהיה ארוז בשקיות והצמידו אותו לעמוד המרכזי של הבניין. פתיל ההשהיה היה לטווח של 4-5 דקות כדי לאפשר לכוח להימלא בצורה בטוחה ומהירה. הפעם לא היה צריך להזהיר את דיירי הבניין (כפי שעשו במלון המלך דוד) שכן כולם היו אנשי בולשת בריטיים.

חצינו את רחוב המלך גורג' סמוך לבנייני הסוכנות היהודית. עוד בהיותנו בגן העיר שמענו פיצוץ עמום ולא ראינו שום אותות של פיצוץ. למחרת הסתבר לנו כי כמות חומר הנפץ שהצמדנו לעמודי הבניין, התאימה להכנת מוקשים והפעלה ע"י מרעום. לכן, רק התקרה של הקומה הראשונה התמוטטה והקירות נעלמו כלא היו. אך עמודי הבניין נשארו על מקומם.

בכל מקרה הפעולה עברה בהצלחה. הבריטים ירו לכל עבר, איש מאיתנו לא נפגע ולא נתפס. שניים מהשוטרים הבריטים נהרגו. הבניין הפגוע והשרוף נשאר עומד עד לאחר קום המדינה כמזכרת עוון לבריטים וכעדות לפגיעות שפגענו בהם בכל מקום ובמיוחד במרכז שלטונם בירושלים."