ביום חמישי האחרון ב-2 בלילה קבלתי שיחת טלפון מאחד הנערים שראיינתי למחקר האקדמי שלי. המחקר הספציפי הסתיים, אבל הקשר עם הנערים והנערות נשאר קרוב מאד.

עידית, את יכולה לחזור אלי? זה דחוף.

ברור שחזרתי.

מה אני עושה עכשיו?

"אני לא יודע מה לעשות. הייתי עם חברים בבר, חגגנו סוף שנה, שתינו, אווירה טובה, מפה לשם ניגשה אלי מישהי והתחילה אתי.  נמרחה עלי, נשיקות, חיבוקים, כזה. היה נראה לי קצת מוזר, אבל המשכתי. את יודעת איך זה. פתאום היא מסתכלת עלי, תופסת מרחק ואומרת לי: לא חשבתי שאתה בחור כזה. ניסיתי לברר אתה מה קרה אבל אין עם מי לדבר. היא יושבת עם חברות שלה והן מסתכלות עלי כאילו אני את יודעת מה. נשבע שהייתי בטוח שזה בסדר מבחינתה. אני מת עידית. מת מפחד שיצא לי שם של אחד שלא מכבד. סיפורים עוברים את יודעת, את שומעת סיפורים. מה אני עושה עכשיו?"

עניתי לו שאני שמחה שהוא התקשר. שאני מבינה את הפחד. אתה בחור טוב, היית בטוח שאתה בשליטה על העניינים, ששניכם מתכוונים לאותו דבר, והסתבר שלא.

אחר כך אמרתי לו שאני לא דואגת שיצא לו שם כזה. שניהם היו במקום פתוח, נשמע שברגע שהיא הרגישה לא בנוח, היא הפסיקה את האירוע ושבאותו רגע גם הוא הפסיק. אלה שתי נקודות חשובות גם לה וגם לו. היא ידעה לעצור כשלא נעים ומן הצד השני – הוא כיבד את הבקשה שלה מיד.

מה שכן, אני רוצה לוודא אתו שהסיפור הזה לא יקרה יותר.

קודם כל אתה ניגש לחבורת הבנות ואומר בקצרה: אני רק רוצה לומר שלמדתי ממה שקרה עכשיו שבפעם הבאה, אני לא נותן לזה להתחיל. שיהיה לכן לילה טוב. ואתה יוצא משם והולך הביתה.

לא נוגעים בבחורה ששתתה

ובפעם הבאה – אתה לא נותן לזה להתחיל. לא נוגעים בבחורה ששתתה. מחזירים אותה לחבורה שלה ומקסימום נותנים לה את המספר שתתקשר אליך אם היא רוצה, כשהיא תהיה במצב רגיל. עד כאן הסיפור.

זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בסיפור כזה. הרבה פעמים הוא יקרה בחופשים או לקראת חופש, כשהנפש והגוף מבינים שיש פה זמן אחר שמאפשר להיות פחות בתוך מסגרת. ברוב הפעמים הוא ישאיר אחריו בני ובנות נוער מפוחדים, עם סיפור לא מעובד ולא מדובר.

כשאני מקבלת טלפון כזה, מצד אחד, אני שמחה שיש ביני ובין המרואיינים שלי מספיק אמון והם מרגישים בנוח להתקשר אלי בכל שעה. מצד שני, יש בי גם צד מתוסכל כי האמת היא, שהמפתח לכך שדברים כאלה לא יקרו, נמצא אצל ההורים. בבית שיש בו שיח אלכוהולי בריא, ילד ירגיש בטוח לשתף, ויש סיכוי יותר גבוה, שלא יגיע למצבים שיתחרט עליהם.

הורים! דברו עם ילדכם על הבילויים שלהם

הנה שתי דרכים להתחיל שיח כזה:

הראשונה, לקראת החופש, אתם יותר ממוזמנים להעביר את הסיפור לבני הנוער שלכם, אפשר לשלוח אותו בווטסאפ ולדבר עליו בזמן הארוחה למשל.

והשנייה, כשבני הנוער שלכם יוצאים לבלות, תזכרו: ממחטה.

מ – מבט. ככל שזה תלוי בכם, אתם מסתכלים למתבגרים שלכם בעיניים.

מ – שואלים איך הם מגיעים

ח – שואלים איך הם חוזרים

ט – אומרים שהטלפון לידכם לכל דבר שהם צריכים ודואגים לשים אותו על מצב צלצול.

ה – מבקשים שישלחו הודעה כשהם יוצא חזרה. זה מאפשר לוודא שהכל בסדר ממש עד ההגעה הביתה.

שיהיה חופש בטוח ומלא בחוויות טובות.

==

עידית רוזנהיים, מייסדת "בר- מוח: מיזם לשתיה נכונה", חוקרת פולקלור, אמא לשבעה וברמנית מוסמכת