לא הרבה יודעים, כי בצד רדיפת השלטונות את אנשי האצ"ל ולצערנו רדיפות אחים מבית הידועות כתקופת הסזון, ככל שהצלחות המחתרת הלכו וגברו, אוהדים רבים קמו לארגון ובניהם אנשים אמידים בעלי אמצעים שתרמו מהונם לארגון ולפעולותיו.

פעולות הסזון כוונו גם לאותם בעלי אמצעים. אנשי ההגנה עקבו ואיימו על אותם תורמי והיקשו על המשך תרומתם לפעולות הארגון.

הארגון נקלע לקשיי מזומנים וחיפש דרכים חדשות להשיג מימון להמשך פעולותיו. לאחר פעולה מוצלחת בה החרימו אריגים רבים, באה פעולה מוצלחת נוספת ביום שלישי ט"ז בשבט תש"ה. (30.1.45)

בפעולה זו החרימו שני שקים, מלאים ביהלומים, בסכום של ארבעים אלף לא"י, סכום עתק באותם ימים. את סיפור הפעולה אביא עפ"י ספרו של איתן לבני "המעמד" – מבצעים ומחתרות. המספר את סיפור חייו וחלקו הרב בפעולות המחתרת.

"אריה שוורצברג אחד מאוהדי המחתרת עבד כפקיד במחלקת החבילות של הדואר, והוא סיפר לאנשי המבצעים של הארגון כיצד עוברים היהלומים מן המלטשות אל המטוס המוביל אותם לחו"ל. היהלומנים ארזו את יהלומיהם המלוטשים בקופסה קטנה עשויה מעץ, ואת חבילות היהלומים העבירו אל משרד הדואר הבריטי המרכזי.

מהרגע שבו עברו החבילות, אל רשות הדואר, מבוטחים היו ע"י חברת ביטוח בריטית. כך שלא יכול היה להיגרם נזק כספי ליהלומנים. את חבילות היהלומים לא העבירו ישירות אל שדה התעופה בלוד, אלא ביחד עם חבילות דואר נוספות במחשבה כי לא יבחנו בחבילות היהלומים יקרות ערך. החבילות הועברו בעגלת יד עם חבילות דואר נוספות, מהדואר הבריטי אל "דואר חבילות" מרחק רחוב אחד בלבד אחר מהשני.

תוכנית הפעולה וביצועה הייתה פשוטה ביותר. נקבע כי שבעה לוחמים ישתתפו בפעולה. ברגע בו עבר עובד הדואר עם העגלה בין הבתים ברחוב מקווה ישראל בתל אביב השתלטו עליו הלוחמים ובמהירות הבזק העבירו את השקים לטנדר שחיכה ברחוב סמוך.

את השקים העבירו לדירתו של איתן לבני. שם בררו את שקי היהלומים מתוך שאר חבילות הדואר ואת שקי היהלומים העבירו לרחוב יהושע בן נון, לדירתו של מנחם בגין.

יעקב מרידור מבכירי האצ"ל ובעל קשרים מצא אנשי עסקים במצרים שמוכנים היו לקנות את היהלומים. ובעזרת איש אצ"ל שהיה סמל בחיל האווירון הבריטי הועברו היהלומים למצרים והוא העביר את הסכום העצום תמורתם. סכום זה, אפשר את המשך פעילות הארגון.