במקרים רבים אחרי שזוגות מתגרשים, הסביבה אומרת: "אבל הם היו זוג כזה מקסים…", "לא ראינו את זה בא". ראיתי אפילו פה, ממש במדור הזה, אחרי אחד הטורים תגובות באתר: "אם הם כל כך בטוב, לא מבין למה התגרשו" כמעט האשמה. זה מייצר משוואה שאומרת: אם מתגרשים צריך להיות בכסאח, עורכי דין וכו', כי אז זה באמת מצדיק את הגירושין. אבל: לא טוב להם יחד, חשים בדידות לאורך שנים, ניסו טיפולים זוגיים משמעותיים תקופה ארוכה, מרגישים חוסר תקווה ועוד – זה לא מספיק חזק. עדיף שיהיה איזה סכסוך מפואר, אולי אפילו אלימות מילולית או פיזית, ככה יותר נוח לסביבה לקבל את זה.

בכל העולם אנשים מסתובבים ברחובות הראשיים ורואים המון ויטרינות. הם מתבוננים בחולצות מרשימות, בחליפות מהממות, הם רואים שם למול עיניהם את הנעל הכי יפה של מותג הספורט האהוב עליהם, ואת התותים הכי אדומים של הירקן (סליחה שאני קטנוני, אבל למה קוראים לו ירקן? אם הוא מוכר תותים, שיהיה פירותן).

גם בטקסי האוסקר אנחנו רואים את הכוכבים הזוהרים, ובאולפני הטלוויזיה, את המגישים והמנחים המאופרים והלבושים במיטבם. לא את החיים האמיתיים שלהם.

נדמה לי שלא דרושות עוד אנלוגיות. הבנתם. אז למה אנשים משוכנעים שגל וגליה הם הזוג האחרון שהיה מתאים לו להתגרש, הכל אצלם נראה כ"כ טוב ביחד, והילדים שילוב מושלם של שניהם, גם במראה גם בתכונות. אפילו השמות שלהם התאימו… אז למה הם התגרשו? ככה גם אצל ניר וסיגל, שוש ועדי ואחד מתוך ארבעה זוגות. למה? כי החיים זה לא מה שרואים בוויטרינה.

יורם לוי (צילום: רונן אקרמן)

לפני שנים הייתי הפרסומאי של הוט (למי שזוכר: הפרסומות עם הבורר, ז"לצמן, עספור, "בת שלי זה לא הוט אתה לא בא הולך מתי רוצה חותך" ועוד). כיוון שהקמפיין היה מבוסס על הטאלנטים של הסדרות, הזמינו אותי ללא מעט פרמיירות, אבל עבודה זה עבודה, אסור להתלונן. אם צריך מתייצבים. (שתוק ותמשיך ללעוס).בכל מקרה, יש פרמיירה אחת שאני לא אשכח. זה היה יום ששי, באולם סמולאריש, אוניברסיטת תל אביב, הקרנת בכורה של סדרה חדשה ויוצאת דופן בשם: "זגורי אימפריה".

מטח הנאומים היה ארוך… כל מי שהיה מעורב ביצירה עלה לבמה להגיד תודה לכל מי שרק אפשר באולם ובעולם. כיוון שזה היה יום ששי קצר, הבנתי שזה הזמן לחמוק הביתה, את מצוות המינגלינג הרי כבר קיימתי בקוקטייל בחוץ. אבל בדיוק אז, מאור זגורי, יוצר הסדרה, עלה לדבר. עצרתי רגע לפני היציאה, והתיישבתי על המדרגות. מאור התחיל לספר על הילדות שלו בבאר שבע. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים, מרובת רעש, בלאגן, ריבים ושמות מוזרים ומזרחיים כמו "בבר" "מכלוף" וכו׳ תכל׳ס הוא די התבייש במשפחה שלו. זגורי סיפר על הקנאה הגדולה שהוא חש למול המשפחות האשכנזיות בשכונות הסמוכות. הוא כל כך רצה גם לגדול במשפחה נורמלית.

כשמאור התבגר, כך הוא סיפר, הוא עבר לגור בתל אביב, ובתור בחור שרוצה לעסוק ביצירה, בימוי, תסריטאות וכו׳ הוא התבונן הרבה על אנשים ועל הסביבה.ופתאום זה הכה בו: "אין דבר כזה משפחה נורמלית". הוא חזר על זה שוב: "אין. דבר. כזה. משפחה. נורמלית." אח״כ הוא סיפר על כל הדברים הפסיכים שגילה כשרק קילף טיפה את השכבות החיצוניות של האנשים שם בחוץ. הפאסאדות, הפאסון (או מה שאני קורא לו: "הוויטרינות").

מאור היה בתוך העבודה על היצירה הנהדרת שלו: "זגורי אימפריה", שעוסקת בצורה מרתקת ועמוקה במקום הזה של משפחתיות, זהות, שורשים ועוד. הוא דיבר לא מעט, והשבת כבר התקרבה, אבל לא זזתי עד שהוא לא סיים.

לקחתי איתי לאוטו את המשפט החזק שלו, והוא הדהד בי כל הדרך הביתה. בחנתי לאורו לא מעט משפחות ואנשים שייחסתי להם: "נורמליות", למול הלא נורמליות שלי, וכמה שמחתי על זה שלא עזבתי את האולם לפני שמאור עלה. כי נכנסתי לשבת עם חתיכת "וורט".

עברו יותר מעשר שנים מאז, ואני עדיין מוצא את עצמי לא מעט מצטט את התובנה הזו. כשאני שומע לפעמים אנשים אומרים משפטים כמו: "משהו לא נורמלי אצלה" או- "הם לא משפחה כ"כ נורמלית", אני יודע שכל אלה שאומרים אותם לא הרבה יותר נורמליים. כי אין דבר כזה – משפחה נורמלית. לא חייבים להתגרש, או לצאת מהארון, או לעזוב את הדת, או לנשור מהלימודים, או לחזור בתשובה, או לככב בסדרת ריאליטי כי התעללו בך כשהיית קטן. זה נכון לכולנו.

ולא, זו לא בשורה פסימית בכלל! כמה טוב שאין משפחה נורמלית. כשיש חיים – יש דרמות, יש שריטות, יש התמודדויות, ויש גם סדרות מצוינות (תודה מאור!) אז בפעם הבאה שאתם שומעים על משהו שאתם בשוק ממנו, תזכרו שאנחנו רואים בד״כ את הוויטרינות, שעשויות על פי רוב מזכוכית. וזכוכית, כמו שצ'ארלי צ'אפלין הוכיח – נוטה להישבר…

יורם לוי הוא פרסומאי, מוסיקאי ומרצה בתחום הפרסום והתמכרויות.