ראש ישיבת 'עטרת ירושלים', הרב שלמה אבינר, מתייחס לפטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן, ואומר כי הוא היה מורו ורבו.

ההספד המלא של הרב שלמה אבינר

אני שבור שרבּנו הרב חיים דרוקמן הלך לעולמו כי הוא היה מורי ורבי. כמובן, לא רק שלי אלא של עוד אלפים ורבבות. בהיותי נער התחלתי ללמוד תורה מפיו וראיתי תלמיד חכם אמיתי, מלא מידות טובות, יראת שמים, תורה וחום, ואמרתי לעצמי: זה תלמיד חכם אמיתי של ארץ ישראל. כולו אש, כזה ראה וקדש.

הוא היה תלמיד חכם נורמלי, לא קיצוני. ואל יהי תואר זה קל בעיניך, כי הרמב"ם כותב שהדרך הבינונית המתרחקת מן הקצוות היא דרך ד'. היא הדרך העליונה שבה ד' רוצה, שנאמר "והלכת בדרכיו".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אורית סטרוק באירוע

וכל זאת מפני שלפני היותו תלמיד של משה רבנו – בתורה, רבנו ר' חיים היה תלמידו של אברהם אבינו – במידות.

לכן רבנו היה מחנך אמתי, וכבר קבע בזמנו רבנו הרב צבי יהודה שהוא שר החינוך האמיתי של מדינתנו. הוא היה המחנך הגדול בהיותו רואה את הטוב שבכולם, לכן הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. אין במדינה שלנו אדם אחד שישנאהו. אבל, זאת האהבה לא היתה מחווה חיצונית, תכסיס, חלופה, אלא פשוט מאוד, מפני שר' חיים לא היתה בו טיפה של רוע, כולו חסד, כולו טוב, כולו אהבת כל אדם מישראל וגם כל גר צדק המצטרף לישראל.

הוא היה המחנך הגדול ההולך לפני המחנה. בני עקיבא יכולים להרים ראש ולומר: זה רבנו. ישיבות תיכוניות יכולות להרים ראש ולומר: זה מורנו. ואף בישיבות ההסדר, יש לו חלק גדול.

גם בביתו פנימה אימצו כמה ילדים עם קשיים, כאילו אין לו די כאב ראש משלו. אבל מי שהוא חסד הוא חסד עד הסוף, חסד של תורה. ובל נשכח את הרבנית שרה שתחי', הרופאה המסורה, שודאי היא כמורי ורבי ר' חיים, באותו שיעור קומה.

ואף בפוליטיקה הדריך אותו רבנו הרב צבי יהודה, במלאכת קודש זו של חינוך האומה. שאכן פוליטיקאי אמור להיות מחנך האומה. זהו ר' חיים, מחנך הפרט ומחנך הכלל.

זהו תלמיד חכם שמרבה קידוש השם בעולם, כדברי חז"ל בסוף מסכת יומא והרמב"ם בהלכות יסודי התורה סוף פרק ה: "מהו חילול השם'? הוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננות אחריו בשבילן, ואף על פי שאינן עברות הרי זה חילל את השם, כגון שלוקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר… או שירבה לסחור… או שאין דיבורו בנחת עם הבריות ואינו מקבילן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס". לעומת זאת "אם הקפיד החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלן בסבר פנים יפות ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילים לו, ונושא ונותן באמונה… עד שיימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבין אותו ומתאווין למעשיו, הרי זה קידש את ד' ועליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

אכן רבנו היה מן הנעלבין ואינם עולבין. באמת העליבו אותו ופגעו בו רבות. אי אפשר לתאר כמה, וזה באמת כאב לו אבל הוא לא החזיר אף פעם.

כזה היה האדם העניו שלפנינו. צדיק נגלה אף גם צדיק נסתר. כלומר, אישיותו גלויה כל כך, קורנת כל כך, פועלת כל כך, שאפשר לחשוב שזה כל מה שיש בו. לא כן,היתה בצניעותו הרבה יותר ממה שראינו. אל תשאלוני מה, איני יודע, כי רבנו היה אדם צנוע ועניו שאינו מרבה לחשוף את מה שיש בו. אבל ברור שהיו בפנימיותו עולמות של קדושה תמירים שאנו ראינו רק את אפס קצהן.

אכן, יישר כוחך ר' חיים, חזק ואמץ בכוחך זה, להמשיך במרומים בעבודת הקודש הגדולה למען העם והארץ כי צריכים אנחנו אותך. המשך במרומים לעסוק בצרכי ציבור באמונה. וד' יהיה עם דרכך ובכל אשר תעשה תצליח. חי חי הוא רבנו ר' חיים.

תהיה נפשו צרורה עם נשמות כל האנשים הגדולים הצדיקים.