פסיקת ההפלות בארה"ב וההקלה בהליך בישראל: בשבועיים האחרונים ראינו ושמענו בתקשורת שתי סוגיות שונות בנושא הפסקת הריון. הסוגיה הראשונה היא החלטת בית המשפט העליון בארה"ב לביטול פסיקה שהעניקה מעמד חוקי להפלות ומשמעותה איסור הפלות במדינות רבות בארה"ב. הסוגיה השנייה היא החלטת וועדת העבודה והרווחה של הכנסת על הקלות בהליך הוועדות להפסקת הריון בישראל.

שני שינויים אלו מפנים את אור הזרקור אל סיטואציה בה נשים נתונות בהריון לא רצוי מבחינתן. הוויכוח הציבורי נע בין תפיסת טובת האישה (או במקרים מסוימים, טובת הנערה או הילדה) לבין טובת העובר. בין מי שרואה את בריאותה ושיקוליה של האישה כמכריעים לבין מי שרואה את העובר כמי שחייו מעל הכל.

המחלוקת הסוערת הביאה לתגובות כדוגמת הפגנות ענק בארה"ב, מאמרים נוקבים בארה"ב ובישראל והצהרות של מובילי דעה וארגונים שונים.

מדיניות איסור ההפלות בארה"ב היא אסון לנשים ובעיקר לאלו מהן החלשות ביותר בחברה. דוגמה לכך היא מקרה מזעזע של ילדה בת עשר, שנאנסה והרתה וסיפורה האישי יצא לתקשורת השבוע. בשונה מכך, השיפורים בהליכי הוועדות להפסקת הריון בארץ מתבקשים ומבורכים.

השינויים מתבטאים בעיקר בנוסח עדכני של השאלון הניתן לאישה ההרה, שאינו כולל שאלות חודרניות, העברת הטיפול התרופתי להפסקת הריון לקופות החולים וביטול החיוב להיפגש לשיחה עם עובדת סוציאלית. גם כאן, האוכלוסייה המוחלשת היא המושפעת ביותר מהמצב הקודם לשינויים אלו. בעוד בישראל השינוי הוא מבורך, בארה"ב הוא שינוי לרעה.

הפגנה בתל אביב בעקבות פסיקת ההפלות בארה"ב (צילום: אבשלום ששוני /פלאש 90)

הדיון אודות גופן של נשים וקבלת החלטות ממלכתית בעניינן עולה לשיח הציבורי בימינו אלה של כניסתנו לימי הקיץ הכוללים בין השאר את צומות י"ז בתמוז, ט' באב ויום הכיפורים. צום עלול להיות קשה לחלק מהצמים והצמות ובעיקר לנשים הרות. מכאן עולה ההקשר בין דיון מגדרי למועדים אלו.

האם קיים מקום ייחודי בשיח החברתי-קהילתי-דתי לנשים וגופן בצום?

לאחרונה מצאתי את עצמי בשיחה על כך עם חברה, רבנית, בוגרת תכניות לימוד מעמיקות. אשת הלכה.

לפני כמה שנים הצהיר אחד הרבנים, בעלי מוטת השפעה הלכתית רחבה, שאין מקום לדיון וכל אישה מחוייבת בהשלמת צום יום הכיפורים. זאת ללא שום התייחסות והקשר למצב בריאותה והיותה הרה או שלא.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, שהזדעזע מאמירה חד צדדית זו, סיפר שהתקשר למחלקת יולדות באחד מתי החולים המרכזיים במוצאי יום הכיפורים ושם התבשר על שתי נשים שאיבדו את העובר לקראת סוף הצום ואחת שכמעט שילמה בחייה על הקפדה זו.

הרב רבינוביץ' ולשמחתי גם כמה וכמה מתלמידיו ורבנים נוספים, מפנים את תשומת הלב אל האישה ההרה ואל העובר ואת תשובתם ההלכתית נותנים כשהיא במרכז, מתוך הקפדה על בריאותה השלמה ודווקא מתוך תפיסת החמרה בדיני פיקוח נפש.

אותה שפה דתית והלכתית הרואה את האישה הצמה בראש השאלה ובראש התשובה ההלכתית, היא אותה שפה הרואה את האישה ההרה בהריון לא רצוי, גם היא בעלת משקל מרכזי בשאלה ובתשובה. שפה זו רואה בבריאות הנפש ובבריאות הגוף של האישה כנושא התייחסות מרכזי. קביעת ההחלטה אינה סובבת את העובר לבדו, אלא את האישה ההרה והעובר שברחמה שלה.

מתוך מבט זה תבוא גם ההבנה שיש הזדמנויות לסיום הריון לא רצוי ובשלב ראשוני שלו (שליש ראשון), בדרך המהירה ביותר, תוך מזעור נזקים, תוך הבנת עצמאותה של אישה על גופה ויכולתה לקבל החלטה בעניין זה ומתוך תפיסה ממלכתית הרואה את טובת האישה לא פחות מטובת בן זוגה או טובת הילד.

הכותבת היא מנכ"לית תנועת קולך