ראש העיר ירושלים, משה ליאון, נאם היום במהלך מצעד החיים בפולין

"לפני שבעים ותשע שנים ב-חמישה עשר במרץ, יצא הטְרַנְסְפּוֹרְט הראשון של יהודים משכונת הברון הירש בסלוניקי אל אושוויץ-בירקנאו", אמר ליאון. "במשך חמישה חודשים – ממרץ ועד אוגוסטיצאו הטְרַנְסְ-פּוֹרְטים מסלוניקי, ירושלים של הבלקן, ומקהילות יהודיות נוספות ביוון, לאושוויץ".

"תשעה עשר משלוחים בלבד הספיקו לנאצים כדי לחסל את יהדות סלוניקי. תשעים אחוזים מיהודי יוון הומתו במחנות ההשמדה. מזל טוב פסח לבית עֶזְרָתִי. סבתא-רבא שלי, סבתא של אבי, שלום ליאון שיבדל לחיים ארוכים וטובים, שזכיתי, שהוא נמצא אתנו כאן היום בנה הרופא מיכאל פסח, שצעד יחד עם מטופליו לגיא ההריגה. ובתו דייזי, נספו כאן, באושוויץ בירקנאו. האם שרדה סבתא את המסע? שבעה ימים בקרונות בקר דחוסים".

"האם ליוו אותה נכדתה ובנה, בדרכה האחרונה? האם הם היו על הרכבת שהגיעה מסלוניקי היום לפני שבעים ותשע שנים, ב-עשרים ושמונה לאפריל, אלף תשע מאות ארבעים ושלוש, מתוכה נשלחו אלפיים חמש מאות ארבעים ותשעה יהודים מיידית לתאי הגזים? לעולם לא נדע".

"מכובדיי, מסילת הברזל הזו, עליה אנו עומדים כעת, תחנת הרכבת אושוויץ, הייתה בתקופת האביב, אלף תשע מאות ארבעים וארבע, תחנת הרכבת, העמוסה ביותר באירופה. מי שעומד כאן, על מסילת הרכבת הארורה הזו, יכול כמעט לשמוע ולדמיין את בכי האמהות שילדיהן נקרעו מזרועותיהן. את נביחות הכלבים. את הסלקציה הארורה, לחיים או למוות. את הפקודות מקפיאות הדם של השומרים: שנל, מהר! אנחנו איננו ממהרים! אנחנו עם זוכר, וזיכרוננו לנצח. נזכור את העמלק הנאצי! נזכור את אלה שעמדו מן הצד! לא נסלח לאלה שראו את עשן הארובות, שמעו את הזעקות, ולא נקפו אצבע!"

"אני עומד כאן היום, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה כראש העיר ירושלים, בירת מדינת ישראל, ובירת העם היהודי. הרגע צעדנו, במצעד החיים, והכרזנו : היננו, כאן. לא צעדנו מאושוויץ לבירקנאו. צעדנו מן השואה אל התקומה.

"צעדנו מאושוויץ לירושלים. כל פסיעה במצעד, היא צעד חשוב ומרגש בהיסטוריה של העם היהודי. לעולם לא נשכח! We will never forget! ירושלים היא הלב שלנוJerusalem is the heart of each and every one of us.

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!

יתגדל ויתקדש שמיה רבה!

עם ישראל חי!