פעיל הימין על פרשת שושנה סטרוק: "מפאת רצונם לא אספר"

פעיל הימין ברל'ה קרומבי, התייחס היום (שלישי) לתגובות הקשות נגד משפחת סטרוק, על פטירת ביתם שושנה.

בדבריו הוא כתב: "אתמול בערב יצאתי מניחום אבלים אצל משפחת סטרוק בחברון. זה היה שיעור באמונה ואצילות נפש, שכבר 24 שעות מטלטל לי את הלב. דיסוננס מטורף בין המשפחה האצילית והכאובה, לבין האנשים הרעים שבחוץ. אבל שם בשבעה פגשתי משפחה שגם ברגעים הקשים ביותר נוהגים ברוח גדולה ורוממות יוצאת דופן.

‏זוג הורים שבורי לב, יושבים בעיניים בוכיות ומראים למנחמים תמונות של ביתם מהילדות, כשהאחיות והאחים מעבירים ביניהם את האלבומים ומעלים זכרונות. בלב שבור הם יושבים ומספרים על הילדה המופלאה, על ההתמודדות, כמה אהבו אותה וכמה זה בלתי נתפס. בלי אף מילה רעה, בלי אף שמץ של רמז לטרגדיה הגדולה שבתוך הטרגדיה ולשנה הקשה האחרונה שעברו. בלי אף מילה של כעס על אלה שניצלו את מצבה".

עוד הוא כתב: "‏מחוץ לעולם האמיתי פגשנו השבוע את תהומות הרוע. אנשים שעבורם כל אירוע הוא טריגר לנגח יריב פוליטי, בפרט אם מדובר בשרה לא עוברת מסך, חרד״לית, ״משיחית חשוכה״ שעליה אפשר להגיד הכל והכל מותר. כל אלה רקדו יחד את ריקוד השטן יחד עם כת ״אני מאמינה לך בכל מחיר״, ויחד ליבו לבבות מפוחדים ומבוהלים של אלה שעבורם הטראומה והחרדה זמינים תמיד לקנות בחפץ לב כל קונספירציה וכל אגדה דמיונית ככל שתהיה, על שדים ורוחות וכתות וקנוניות סודיות.

‏אלה ואלה הסיתו, שפכו שמן, הבעירו את המדורה וזרקו גפרורים של רוע לב, שופכים את דמם של מי שאינם יכולים להגיב ובאצילותם מקיימים ״שומעים חרפתם ואינם מגיבים״.

‏את אורית סטרוק הכרתי לפני חמש שנים בזמן המאבק נגד הריסת חומש והקמפיין שזכיתי להוביל למען הסדרת הישוב. פגשתי אישה שאינה פוליטיקאית, אלא שליחת ציבור. אחת מאנשי הציבור הראויים והיסודיים ביותר שידע עם ישראל, שפועלת בנחישות ומסירות אין קץ מתוך תחושת שליחות עמוקה. קשה לתאר את הפער בין התדמית התקשורתית של אורית לבין האמת שאתה פוגש במציאות. פשוט בלתי נתפס".

לסיום כתב קרומבי: "‏לימים יצא לי להתוודע למשפחתה ולאופן האצילי שבה הם טיפלו בשושנה ז״ל, במסירות עצומה ואהבה שאינה תלויה בדבר, בתנאים בלתי נתפסים שרק מפאת רצונם לא אספר.

‏ורק דבר אחד אני רוצה להגיד למשפחת סטרוק היקרה: אל תקשיבו ללשונות הרעות. עם ישראל אוהב אתכם ומחבק אתכם. איתכם בכאבם בשעת צרתכם. מחבק ומעריך את אצילות הנפש והדרך שבה בחרתם לשתוק ולא להגיב בשעתכם הקשה. ‏שלא תדעו עוד צער".