אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לזכור ולא לשכוח: 6 מיליון יהודים שנספו בשואה

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחו בעצרת הממלכתית ביד ושם במעמד נשיא מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל, ניצולי שואה ובני משפחותיהם. צפו בשידור החי

לזכור ולא לשכוח: 6 מיליון יהודים שנספו בשואה
  (צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90)

בשעה זו החלה העצרת ממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה במעמד נשיא מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל, סגל א, ניצולי שואה, דור שני ובני משפחותיהם – במהלך הטקס ידליקו ניצולי שואה שש משואות המייצגות את ששת המיליונים. צפו בשידור החי:

העצרת פותחת את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מחר בבוקר תפתח העצרת ביד ושם בהשמעת צפירת דומיה בת שתי דקות. העבודה תיפק והנוהגים בכבישים יעצרו את כלי רכבם – כאשר המדינה כולה מרכינה ראש לזכר קורבנות השואה.

עוד באותו נושא

המלצות צפייה לערב יום השואה והגבורה

הנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג

בפתח הטקס אמר נשיא המדינה הרצוג: "אני עומד כאן לפניכם, כשאני נושא איתי, על לוח ליבי, תמונה כזו. תמונה נדירה, שמי שראה אותה, לא יוכל לשכוח לעולם. העיניים רואות, המוח קולט, והנפש לא רוצה להאמין, שהשחור-לבן הוא בעצם שחור משחור. זו לא תמונה של המספרים הגדולים, אלפים, רבבות, מיליונים. זוהי תמונה של משפחה אחת, יהודית. משפחה שמוצאת להורג בידי קלגסי השטן הנאצי ומשתפי הפעולה".

(קרדיט: קארן גילרמן)

"אם וילדיה על שפת הבור. קני הרובים נוגעים בגבה. אי אפשר לראות את פניה של האישה, גם לא את פני ילדיה. רגע לפני שגופה קורס אל בור המוות, היא רוכנת אל ילדיה הפעוטים. וברגע אחד כל הרובים מעלים עשן. הם יורים בה יחד, לא מסתפקים בכדור אחד. מתואמים. יעילים. ילד אחד נשמט תחתיה. בשארית כוחותיה אוחזת האם ביד בנה הקטן שיושב יחף על ברכיו, על האדמה הספוגה בדם. מה לחשה האם באוזנו של ילדה הקט? האם הפצירה בו שלא יבכה? והילד – האם בכה? האם שתק? האם הבין? האם פחד? התמונה שותקת, אבל קולה זועק. מטלטל. משתק. "לא תרצח". "אל תשלח ידך אל הנער". "לא תיקח האם על הבנים". "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".

לאחר מכן המשיך הרצוג: "מכובדיי, התגובה היהודית להיסטוריה היא הצו: זכור! לא רק זיכרון מדעי וסטרילי. ולא רק תיעוד ארכיוני. אלא ראשית לכל, בבסיס – זיכרון קיומי ועמוק, שמעניק להיסטוריה משמעות. כזה שמשתקף בכל אורחות חיינו, מצמיח אותנו, בונה אותנו כאומה, הופך אותנו לטובים יותר, לראויים יותר.

עוד באותו נושא

הרצוג ביד ושם: "המוח קולט, הנפש לא רוצה להאמין"


3

אהובינו, שורדות ושורדי השואה, הזיכרון שלכם הוא הזיכרון שלנו, ומשימת הנחלתו מוטלת על כולנו. עלינו מוטלת החובה ללמד את לקחי השואה ולהעבירם מדור לדור".

"אין לנו תוחלת ואין לנו צידוק כעם וכמדינה אם לא נזכור לנצח את שאירע לבני עמנו, בגטאות, במרתפי הגסטפו, בבורות ההריגה, ברכבות המוות, במחנות ההשמדה, במשרפות, ובכל המקומות בהם אבד צלם אנוש, ולחמלה לא היה כל זכר. ולצד זאת עלינו להוכיח, ובראש ובראשונה לעצמנו, שלא רק ההיסטוריה מלכדת אותנו כעם, אלא גם העתיד המשותף שלנו, הוא בסיס איתן להעמקת החיבורים בינינו; לא פחות מעברנו. עלינו להמשיך ולבנות את אומתנו כך שתשגשג, תתעצם, ותוכל לכל אתגר. עלינו לפעול בצורה מלוכדת ונחושה מול הטרור והשנאה שמובילים נגדנו ארגונים ומדינות, ולבצר את עוצמתה של ישראל כקיר ברזל בהגנה מפני אויבינו".

"יקירינו – שורדות ושורדי השואה, אומנם שורותיכם מתמעטות, אך מחויבותנו כלפיכם רק מתעצמת, וחייבת להיראות ולהישמע מקצה העולם ועד קצהו. אתם עמוד האש לפני המחנה, אתם משמשים לנו השראה ותקווה, ונוטעים בנו אמונה בצדקת הדרך, ונכונות להמשיך קדימה.

ראש הממשלה נפתלי בנט

לאחריו, נטם רה"מ נפתלי בנט: "מה הלקח? מה עלינו לעשות עם זה? התשובה שלי ברורה: הציווי הגורלי שלנו הוא לעמוד לגורלנו. לסמוך רק על עצמנו. להיות חזקים ואף פעם לא להתנצל על קיומנו או על הצלחתנו. בנינו מדינה יהודית חזקה ומשגשגת בארץ ישראל. זה היעד שאין לנו ברירה אלא לעמוד בו: מדינת ישראל חייבת להיות הכי חזקה. תמיד. להיות עם הצבא הכי חזק, עם חיל האוויר האיכותי ביותר, עם הלוחמים האמיצים ביותר, עם המוסד והשב"כ המתוחכמים ביותר. ומעל הכל – עם האמונה העמוקה ביותר בצדקת דרכנו. מדינת ישראל חזקה.

עוד באותו נושא

"אסור לנו לאפשר לפלגנות לפרק את ישראל מבפנים"


82

וחתם במסר של אחדות: "מרד גטו וורשה נחשב, בצדק, לשיא של גבורה יהודית – קרב בלתי אפשרי של יהודים מעטים מול גרמנים רבים. כולנו גדלנו על מורשת זו. מה שפחות מדובר הוא העובדה הטראגית, שמול הגרמנים נלחמנו, לא כגוף אחד, אלא שני ארגונים יהודים מתחרים, שלא שיתפו פעולה ביניהם. האצ"י – ארגון צבאי יהודי, שהשתייך לזרם הרביזיוניסטי, לימין. הארגון היהודי הלוחם, אי"ל, שהשתייך לזרם הסוציאליסטי, לשמאל.

כן, אחיי ואחיותיי, אפילו בימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית, בתוך תופת ההשמדה, השמאל והימין לא השכילו לשתף פעולה. כל קבוצה נלחמה לבדה מול הגרמנים. ואני מנסה להבין איזה פער אידיאולוגי היה כל-כך חשוב עד שיוכל להפריד בין שתי קבוצות יהודים שנלחמו בקרב נואש והרואי כזה? איזו איבה פנימית הייתה יכולה להצדיק פיצול ברגע שכזה?

אחיי ואחיותיי, אסור, פשוט אסור לנו, לאפשר לאותו גן מסוכן של פלגנות, לפרק את ישראל מבפנים. היום, ברוך השם, במדינת ישראל, יש לנו צבא אחד, ממשלה אחת, כנסת אחת, ועם אחד – עם ישראל. כשאנו מאוחדים, אף אויב חיצוני לא יוכל לנו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו