הרב זייני: הרב שהדליק בשינוי, חילל שבת
בעקבות פרסום פסק ההלכה המצדיק הדלקת חשמל בשבת בשינוי בזמן קור, אומר הרב אליהו זייני כי מדובר בחיבור מאולץ של קולות ההולך הרחק ממה שהתירו גדולי ישראל אי פעם
לפני כשלושה שבועות, הפריך הקב"ה את כל נבואות הזעם לגבי שנת בצורת הנוראה הנכונה לנו השנה, ובימים ספורים, מילא את כל בארות המים של מדינתנו. אלא שברכה זו הגיעה באמצעות סופת שלג, אליה רבים לא היו מוכנים, לא טכנית ולא נפשית.
מיד לאחר השבת, זכינו לעוד 'סופה' בלתי צפויה, והיא 'סופת' התייחסויות למצבים הלכתיים שנוצרו בעקבות שלג זה. 'הצטיינה' במיוחד אישיות המחזיקה במעמד רבני, שנקלעה לקושי של קור עז בגבעות יהודה (קשה לכנות אותם בשם הרים) והתהדרה לעיני כל עם ישראל בתעוזה מפוקפקת של כוח היתר, שמשום מה אף אחד מרבבות גאוני ישראל שחיו בשלגי סיביר ורוסיה, הרי טורקיה והרי האטלס, לא הצליחו למרות גאונותם התורנית המפורסמת, להעלות על דעתם כפתרון פשוט לבעיה זו.
במיטב 'המסורת' המפוקפקת של רבנים צעירים מחוגים ידועים שבדורנו, ובליווי תיאור רגשני משפחתי, כמיטב המסורת הנוצרית של פריטה על הרגש כדי להצדיק את העבירה על חוקי התורה, במפגן של התרפסות והתרפקות על ה'סבל הנורא' של בני משפחתו בקור, (על אף ששלוש או ארבע שעות מאוחר יותר יכלו לעבור לדירה אחרת), גילתה לנו אותה אישיות מה שעינינו טחו מראות, והוא שניתן להדליק את החשמל בשבת ממש ללא היסוס, וקור ושלג ימסו כלא היו.
איך נרדמים אחר כך?
ומה דרוש היה לשם כך? קודם כל, רוח מחשבתית מודרנית 'בריאה', חילוניות מערבית, מבית מדרשם של חוג 'גאונים חדשים ומחדשים', המתמחים באיסוף כל הקוּלוּת כולן, רוח לפיה לכל בעיה יש פתרון (עפ"י הצהרת הכותב ההוא עצמו!). אמנם נכון, רוב הבעיות האנושיות ניתנות לפתרון במחיר רמיסת הערכים. אך האם המחיר שווה?
ועוד דבר אחד קטן נזקקים לו, תכסיס הילכתי פשוט ביותר, מסוג התכסיסים הידועים אצל 'דתיים' רבים שאין להם את היכולת לעמוד בדרישות ההלכה, ומצד שני אין להם את העוז להתדרדר לחילוניות גמורה. מה שעושים אותם אנשים הוא לרמות את עצמם ואולי גם את הקב"ה: להדליק ב'שינוי' (ביד שמאל או עם המרפק). והנה במטה קסם, בוצעה העבירה עם תעודת 'הכשר' והאיסור ההלכתי נעלם כלא היה.
אם אפשר היה לחשוב כי עשה זאת מתוך לבטים, הגיעה הצהרתו הוא: 'הרהרתי קצת אם באמת היה הדבר מותר, אך לא הייתה לי שום בעיה להירדם'. ואם היינו זקוקים להוכחת העדר יראת שמים אצלו, אין גדולה מהצהרתו זו.
אכן נכון, פוסקי הלכה אמיתיים (והוא אינו נמנה עליהם) נדרשים לעיתים להיכנס לפרצות דחוקות של ההלכה כדי להקל כמה שאפשר, כאשר מציאות קשה עומדת לנגד עיניהם, ומי כמונו הרבנים יודע זאת. אבל אין אחד מאתנו המעיז ללכת לישון בשקט אחרי החלטה לא קלה. אדרבא, לכשאנו זוכים לנוח מעט במיטותינו (וחיפוש קולא ראויה ומבוססת דורש התמסרות עצומה לעיון המדירה שינה), אנו מתייסרים לילות אחרי לילות, ומצפוננו אינו נותן לנו מנוח ומרגוע כאשר מנקרת השאלה: האם פסקנו נכונה וכרצון ה'?
אך כאן, לא רק שישן על מיטתו בשלום, אלא בגסות רוח מעוררת חמלה, כותב זה רץ להעמיד את עצמו כסמכות הלכתית-על, ולפרסם את גאונותו ואת תעוזתו לעיני כל עם ישראל, ובכך לעודד אותם לחלל שבת כמותו בנסיבות דומות, במקום ללכת לערוך חשבון נפש, או לפחות בירור בצנעה ובענווה אצל גדולים ממנו, ולבחון האם שיקוליו נכונים היו, או שמא חילל שבת בטעות.
חילול שבת דאורייתא
לאחר הביקורת שספג כמעט מכל הרבנים, פרסם האיש בשבוע שעבר, מאמר הילכתי כביכול, בן שלושים עמודים, בו הוא מנמק בדיעבד את היתרו. המאמר מרשים בהיקפו הודות לשימוש זול במאגרי מידע ממוחשבים המעלים את כל הנעזרים בהם למדרגת 'גאוני עולם'. עיון במאמר מלמד שהוא כולו מפגן של גיבוב קוּלוֹת מכל העברים (בבחינת 'קולי בית שמאי וקולי בית הלל', גישה שכבר רבותינו קבעו מהי מעידה על האדם), וזה מתוך קריאה פשטנית ורדודה של מאמרי חז"ל, בלי ניסיון לניתוח אנליטי.
המחבר אינו בוחל בשום אמצעי כדי להגיע למסקנה אותה קבע מראש. הוא מעמיד סוגיות תלמודיות כחולקות זו על זו כאשר אין כל סתירה ביניהן, הוא אינו מהסס להציע אפילו תיקוני גרסה לתלמוד עצמו כדי לאשש את הזיותיו. הוא מבלבל בין מושגים הלכתיים שונים למשל, בין 'כלאחר יד', 'שינוי', 'שלא כדרכו' ועוד ומעמיד אותם על אותו מישור הלכתי ממנו הוא מסיק מסקנות להלכה.
להתייחס לטענותיו במקום זה, זו משימה בלתי אפשרית, וגם הוא אינו ראוי לכך. אך להתעלם מהן כליל יתפרש אצל הגולש המצוי כבריחה מהתמודדות. לכן נסתפק בהערה קצרה על הטיעון שהוא העלה כאן העומד בשורש ההיתר: "כולם חולים אצל צִינָה". משפט שאין לו כל זכר בתלמוד, אלא יצא מפי כמה מאחרוני רבותינו הראשונים. את העקרון המחודש הזה עליהם הוא הוסיף היתרים שונים, תוך התעלמות מוחלטת מכך שגם לדעתם של אותם פוסקים, ההיתר בשעת קור גדול הוא רק באמירה לגוי בלבד, או הנאה ממלאכת גוי שעשה על דעת עצמו (אף אם התכוון לצורך ישראל). ואילו הוא הרשה לעצמו מה שאף אחד מהם לא העיז להתיר, והוא עשיית האיסור במו ידיו ובעצמו!
המסקנה המתבקשת היא אחת: היה כאן חילול שבת ברור, מדאורייתא.
ואף אם מבחינתו, על פי תשובות הרדב"ז דינו שוגג, משום שדעתו המשובשת הטעתה אותו, לא כן הוא ביחס לעובדה שפרסם את דעתו ברבים והכשיל את הרבים, וקרוב לודאי שיביא לידי חילול שבת המוני בנסיבות דומות, דבר העלול להביא ל'אין מספיקין בידו לעשות תשובה' ר"ל, ובזה הוא מזיד לגמרי. נדמה לי שהדבר הטוב שעליו לעשות הוא להתחרט ברבים ולחזור בו. והוא רחום יכפר.
==
הרב ד"ר אליהו רחמים זייני הוא ראש ישיבת ההסדר חיפה ומרבני 'דרך אמונה'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו