בשלהי ימי בית המקדש השני, נערכה סעודה בביתו של אדם אחד. הוא רצה להזמין את אוהבו קמצא לסעודה, אך השליח ובידו ההזמנה הגיע אל אויבו של בעל הבית, בר קמצא וההזמנה נמסרה אליו.

בר קמצא הגיע, פניו לשלום וסולק מהסעודה בבושת פנים שאין כדוגמתה, תלמידי החכמים שהיו שם לא נקפו אצבע כדי למנוע את העוולה המוסרית שהתרחשה לנגד עיניהם ובר קמצא גמל בליבו להלשין על היהודים. בניגוד לכל אידיאולוגיה בר קמצא היה מוכן למסור את עם ישראל למיתה וחורבן בידי שונאם, הוא היה מוכן לעשות הכל, על רקע אישי.

שנים לפני כן כשהמלך החשמונאי, אריסטובולוס ואחיו-שונאו הורקנוס נאבקו ביניהם על ירושלים, בלי הצלחה לגבור איש על אחיו, גמל אריסטובולוס בליבו לבקש את עזרת המצביא הרומאי פומפיוס ובכך להכניע את הורקנוס, הבעיה הייתה שהורקנוס עשה בדיוק את אותו דבר.

פומפיוס שלא היה אדם טיפש במיוחד, הבין שכמאמר הילדים "שניים רבים, השלישי לוקח" יש פה הזדמנות מצוינת לעזור לעצמו, בכך נכבשה ירושלים בידי הרומאים. כמו אז, גם עכשיו, שני האחים היו מוכנים לעשות הכל, לוותר על כל אידיאולוגיה והכל על רקע של שנאה אישית.

התשפ"א, 2021 והכנסת ה24 מנסה להרכיב את הממשלה הבאה, ממשלה שהתמודדויותיה רבות, מהממשל האמריקני ועד פאטו בנסודה, מעזה לרמאאלה כשירושלים בוערת, הדרום מופצץ ואוזלת ידו של המשטר בישראל ניכרת וברורה לעיני כל. בל נשכח כמובן את ידידנו בצפון "מצפון תיפתח הרעה" שעמלים השכם והערב על פצצה גרעינית להשמדה המונית והכל בחסות הדוד סם. האזרחים מסוחררים ומותשים מבחירות והכלכלה הישראלית צריכה לעבור שיקום ארוך טווח מנזקי הקורונה שנעלמה בניגוד לכל היגיון אנושי, אך לא בניגוד להיגיון אלוהי.

ההגדה על בר קמצא, שתמיד נראתה רחוקה כל כך, הזויה כל כך, ברורה כעת יותר מתמיד. מעניין לראות שעשרים מנדטים מהימין מוכנים למכור הכל, לפרק הכל לשם סילוקו של בנימין נתניהו.

בל נשכח כמובן ששלושתם במוקדם או במאוחר היו הקרובים והנאמנים אליו ביותר וכולם הפכו את עורם, אחד אחרי השני ועברו אל הצד האחר. בהלכה המושג "חזקה", קובע בביטחון שדבר שקרה שלוש פעמים, עתיד להישנות שוב.

אין ספק שלרה"מ יש חלק גדול מאוד בשנאה שרוחש לעברו הצד האחר, מנכ"ל משרדו לשעבר ליברמן, מנהל הקמפיין שלו לשעבר נפתלי בנט ואחד ממקורביו הנאמנים ביותר גדעון סער ערקו אל הצד השני, אחרי שנים של השפלה, כזו או אחרת.

אין ספק שחוסר הכרת הטוב המשתקף כאן חייב לקבל מענה, להשתנות ולהיות מוקע מהמערכת הפוליטית ומכל מקום, אך לא בצורתו הנוכחית כשנאה אישית ולא על חשבון אזרחי המדינה היהודית היחידה בעולם, כבשה אחת בין שבעים זאבים. נראה שימי ספירת העומר בהם אנו מוקיעים שנאת חינם עומדים במבחן המציאות.

בר קמצא הוותיק היה אדם פרטי, מאדם פרטי אכן קשה לצפות להתעלות מעל כל הביזיונות וההשפלות לשם אידיאולוגיה. אולם "בר קמצא" של ימינו הם מנהיגי ציבור, ממנהיגי ציבור מצופה לשים את "ישראל לפני הכל" ולא את "הכיסא לפני הכל". מצופה מהם לקבל החלטות ענייניות ואידיאליסטיות, לא לקרוץ, לא להחרים, לא לאנוס את הדמוקרטיה בשביל כיסא ולא לסכן את ישראל לפני הכל.

נבואות רבות כבר התגשמו מאז קום המדינה אחרי שנים של רדיפות, השפלות ורציחות נוראות. הנביא ישעיה מנבא כי יבוא יום ומנהיגי ירושלים, לא יהיו ראויים להנהגה.

נראה כי נבואת הפורענות קרובה להתגשם מאי פעם, אך בניגוד לנבואות טובות, נבואות פורענות אינן חייבות להתקיים. נקווה שנבחרי הציבור יזכרו בזמן שנותר להקמת ממשלת ימין-ערכים, מי הם ולשם מה הם נשלחו אל הכנסת הישראלית, יידבקו בערכים, יהיו ענייניים ישימו את טובת המדינה לנגד עיניהם כראוי ולא ימכרו הכל בגלל שנאת חינם.

 

שי ראובני, תושב שדרות, לומד בישיבה בעיר ובמכללת ספיר במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית