פעם חשבנו שמי שתולה על קיר ביתו תמונה של ברוך גולדשטיין, אדם שרצח עשרים ותשעה ערבים במערת המכפלה בפורים על קיר ייפסל בעיני הציונות הדתית, אבל כנראה שהזמנים השתנו.

איתמר בן גביר מראשי מפלגת עוצמה יהודית שתלה תמונה כזאת בביתו נחשב בעיני רבים כשותף ראוי.זה קרה עם רפי פרץ בסבב הבחירות הקודם; זה קורה שוב בסבב הבחירות הקרוב, עם מפלגת הציונות הדתית, עוצמה יהודית ושותפתה נעם, ובתמיכת הרב טאו והרב דרוקמן. דומה שרתיעה מוסרית מהתמונה בביתו של בן גביר אינה חלק מהשיקולים.

יש הטוענים כי מדובר בהסכם טכני שעשוי למנוע איבוד קולות. עדיין, הטוענים אינם רואים בתחבולה הזאת בעיה מוסרית או דתית. האם אין גבולות מוסריים, גם כשמדובר במטרות פוליטיות? ואולם, יחסו של הציבור לדמות נוספת שתמכה ברצח של ברוך גולדשטיין מעידה שהשינוי רחב יותר ולא תחום לתכסיסים פוליטיים.

סמוטריץ' ובן גביר (צילומים: יוסי אלוני ויונתן זינדל, פלאש 90)

הרב יצחק גינזבורג זוכה בשנים האחרונות לכבוד ולפרסים, אף שכתב בשבח ברוך גולדשטיין והוא אינו דמות פוליטית. החשש הוא שהציבור הדתי איבד מעמדתו המוסרית ולפיה אין לרצוח ערבים חפים מפשע ויש להוקיע את מי שעשה כן. נבחן את הערכים העומדים מאחורי הגישה הקיצונית הזאת מבעד להגותו של גינזבורג, הגות שהיא עיוות של היהדות.

"ברוך הגבר"

הרב יצחק גינזבורג כתב מאמר בשם "ברוך הגבר", ושם טען שגולדשטיין קיים חמש מצוות: קידוש השם, הצלת נפשות, נקמה, ביעור הרע, ומלחמה על ארץ ישראל. היה אפשר לחשוב שבעקבות מאמר כזה, הרב גינזבורג יהיה מוקצה בעיני הציבור הדתי, ואולם בשנה שעברה המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ערך יום עיון לכבוד ספריו בנושא תורה ומדע, והוא קיבל פרס מהקתדרה לתורה וחכמה בגבעת שמואל.נראה שתמיכתו ברצח חפים מפשע לא הייתה חלק משיקולי הפרס.

הרב יגאל אריאל כתב מאמר קצר וקולע בכתב העת של צהר ("גדולה נקמה או גדולה אהבה" גיליון א תש"ס) נגד האידאליזציה של הנקמה שבאה לידי ביטוי בכתבי הרב גינזבורג.

הוא מנטרל את הרומנטיזציה שעשויה להיות בהקשר של נקמה בגויים. הרב אריאל מזכיר ארבע נקודות. הראשונה, גם נקמה מוגבלת ודורשת הקשר ספציפי ונימוקים. השנייה, המקורות שמשבחים נקמה מתייחסים לנקמת אלוהים ולא למעשי בני אדם. הצדיק אינו יוזם את הנקמה, אלא מביט במעשי אלוהים. השלישית, ההנחייה שלפיה עלינו להידמות לריבונו של עולם מתייחסת למידת הרחמים, ולא למעשי קנאה ונקמה. הרביעית, נקמה עלולה לפתח באישיות שחיתות מוסרית לטווח ארוך, ויש לבחון אם המניעים טהורים ולשם שמיים.

הרב גינצבורג (צילום: תומר נאמבורג/ פלאש 90)

הרב גינזבורג, כמו פרשנים רבים אחרים מנסה להסביר את המניעים לנקמה. ראשית, הוא כותב ש"המעשה הזה לא היה 'פן אחר' של אישיותו, אלא השתלב לגמרי ב'אידישקייט' שלו" כלומר, הוא לא טוען שמדובר באדם בעל זכויות בהיותו רופא ותלמיד חכם, שלמרבה הצער עשה מעשה נפשע, אלא שהטבח ממחיש ומבטא את יהדותו של האיש.

שנית, בסיפור שמעון ולוי בשכם הוא שהרצח אינו במטרה לבער את הרע, אלא כדי להחזיר את גאוותו של הקורבן. אי אפשר שלא לחוש אי נוחות לנוכח הפרשנות המעוותת הזאת. הרעיון של זקיפות הקומה של העם כמעט שאינו מוזכר בחז"ל.

נקודה שלישית, גינזבורג מסביר את שליטת ישראל באומות העולם בשתי דרכים: רחמנותו של עם ישראל, או הפחד מפני עם ישראל. הוא מתעלם לחלוטין מדינים המבוססים על דרכי שלום וקידוש השם של הנהגה מוסרית. לדעתו, בזמן ריבונות יהודית השיקולים הם רחמים או פחד, ולא ערכים יהודיים. זוהי פרשנות מעוותת של המקורות, שהרי בחז"ל כתוב שגז הגוי חמור מגזל ישראל בגלל חילול השם. הדברים נכונים במצב של גלות ושל ריבונות כאחד.

מעוות את היהדות ואת ערכיה

זו אינה הפעם היחידה שגינזבורג מפרש בצורה מוטעית מקורות ופרשנים. גינזבורג טוען שהמפרשים מצדיקים את מעשה שמעון ולוי בשכם וחמור, ואומר שהסיבה היא אינה על זנות, אלא על כבודה של בת ישראל. ואולם, עיון במפרשים מראה שגינזבורג טועה. רבים מהם פוסלים את המעשה, וגם אלה שכן תומכים בו אינם כותבים שחילול כבוד בת ישראל הוא סיבה מספקת להרג של עיר שלמה.

הרמב"ם, למשל, כותב שהסיבה להרג כל האנשים הייתה משום שלא דנו את שכם וחמור. בעל אור החיים טוען שרבים נהרגו משום שיצאו להגן על שכם וחמור, ולא משום שדינם היה מוות לכתחילה. רק המהר"ל מתיר להרוג את אנשי העיר משום שמדובר במלחמה בין שני עמים, וכזאת מטבעה שגם חפים מפשע מתים.

הרמב"ן כותב שאפשר להבין את מעשה שמעון ולוי משום שזו הייתה עיר של עובדי עבודה זרה, אך בה בעת כותב שאין להצדיק את המעשה. זהו חילול השם, כותב הרמב"ן, ולא קידוש השם.

הרש"ר הירש אפילו מגנה את המעשה וכותב ששמעון ולוי לא חסו על מי שהיו חסרי מגן. הוא כותב שהסכנה העיקרית ממעשה כזה נשקפת רק בזמן פריחתו של העם היהודי, כאשר הוא מהווה קבוצה חזקה. דווקא אז, יש להיזהר מאלימות יתרה, ויש להקפיד על כבודו של העם. קשה למצוא אחד מהפרשנים שמתייחסים לכבודה של בת ישראל כסיבה להרג.

הרב גינזבורג הוא אדם שמעוות את היהדות ואת ערכיה. הוא מעלה על נס מעשים של נקמה ואלימות. לקשור את דבריו יחד עם ערכי היהדות – פירושו לזעוק חילול השם. ואולם, עדיין יש מי שחולקים כבוד ופרסים למי שמצדיק רצח של חפים מפשע. יש לקוות שאלה יחזרו בהם מהמעשה ויכו על חטא. הציונות הדתית צריכה להחרים את האיש ואת הזרוע הפוליטית שלו. הפסד הקולות הזה הוא רווח מוסרי נקי.

 

הרב יצחק בלאו הוא ראש ישיבת אורייתא