ביציאה מרמי לוי יושב לו אדם. הוא לא שומר על העולם מפני מחבלים, הוא לא שומר מפני שודדים. תפקידו לחתום לך על קבלות.

חסר לך אם תנסה לעקוף אותו, הוא ירים את קולו ואתה תרגיש כאילו יצאת מזארה עם זמזם על בגד שהפעיל את מערכות האזעקה.

בא אחי, אתה הרי עושה כאילו, אתה לא באמת בודק מה רשום בקבלה. עשרות פעמים הבאתי לך אותה הפוכה ואתה עברתי על החלק הריק במין פרצוף רציני וחתמת בתחתית הקבלה.

על מה הדרמה?

זה לא אישי אחי, אתה לא שונה מהפקח באוטובוס שמרגע שסוליות נעליו דורכות על רצפת הבהט של האוטובוס הוא הופך, בעיני עצמו כמובן, לבעל חשיבות עצומה ולאיש שעל פיו יישק דבר.

אז על מה הדרמה?

הרי ברגע שתצא את האוטובוס כל הפוזה והכוח ייעלמו כלא היו, למרות שעדיין לא הורדת את הכובע המוגזם.

אז שוב, על מה הדרמה?

מסתבר שמשהו בנו ניזון משליטה, וארשת חשיבות. איך שקוראים בעולם "שטעלע" תפקיד. זה לא משנה שהכוח שניתן בידיים שלהם הוא מוגבל מאוד וזמני מאוד, בדיוק להיפך.

ההוא מרמי לוי, וההוא מהאוטובוס מנקזים את כל היום שלהם לשעות הפעילות ולכן הם לא יוותרו על אף רגע של חשיבות ותפקיד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הפגנה למען חקירת הרג אהוביה סנדק ז"ל (צילום: חיים גולדברג\סרוגים)

בואו שוטרים, בואו נדבר עליכם.

אתם מסתובבים עם מדים, מצליחים לגרום לאנשים לפחד מכם, אבל לא כולם. בלוד למשל, לא סופרים אתכם. אתם כלום כלום כלום. פחות מבדיחה. שיירה שלכם שאמורה לשמור על מישהו הופכת לבדיחה שמסתיימת בצרור יריות שמסיים חיים

אתם נכנסים לערים ערביות עם לב משקשק ויוצאים אחרי דקות עם הזנב בין הרגליים אבל איפה התחושה שאתם יכולים הכל? לאן היא נעלמת?

אז אתם הולכים לבלפור, אבל גם שם אתם מבינים שכל תנועה שלכם מצולמת ומועברת מיידית לכלי התקשורת. תעזו להרים יד על מפגין, וכל העולם יתנפל עליכם. יקראו לכם ערסים, לא מתורבתים, חיות אדם ועוד ועוד אבל איפה התחושה שאתם יכולים הכל? לאן היא נעלמת?

אז אתם מחכים ליום בו יהיו הפגנות של מי שאתם יכולים עליו. והיום הזה מגיע בזכות חברים שלכם שמקפדים חיים של ילד מבת עין ואז החברים שלו הכואבים וההמומים יוצאים להפגין ולדרוש צדק לדם שנשפך ומסרב לנוח, וזה היום שלכם.

חלשים מאוד על חזקים

אתם מנקזים את כל התסכול מהאפסיות שלכם מול הפשיעה בלוד ובנגב, את הטירוף שכלאתם בתוככם מהפגנות בלפור והנאצות שספגתם כשידיכם כבולות, ומוציאים עליהם הכל. כל מכת אגרוף שוקלת טון של מרמור, כעס, עצבים ותסכול. כל מצח מדמם, וכל יד שבורה הם תוצאה של יצר שליטה שחיכה יותר מדי זמן לפורקן.

ביציאה מרמי לוי יושב אדם שלא מזיק לאיש, ואם תחייכו ותאמרו לו תודה יפה, הוא יחייך בחזרה ויתן לכם תחושה שאתם היצורים הנעלים על פני האדמה.

אבל רשויות אכיפת החוק כאן במדינה, חלשים מאוד על חזקים, וכדי לחפות על החידלון והחולשה הם חזקים מאוד מאוד על חלשים.

אהוביה סנדק היה חלש.

ואתם שמפגינים בכאב על מותו המקומם חלשים. ועכשיו תראו עד כמה חזקה המשטרה. שבלוד ובנגב שווה שקל תשעים.

==

נח טוניק הוא איש פרסום