איש השנה בבריאות: משה בר סימן טוב
משה בר סימן טוב, נצרב בתודעה הציבורית כאיש הגל הראשון של הקורונה, אותו גל שישראל עברה אותו בהצלחה מרובה ושימשה מופת בעולם.
בר סימן טוב, מנכ"ל משרד ממשלה חשוב, איך אינו בולט תקשורתית, מצא את עצמו בעיצומה של מגפה עולמית ששטפה את ישראל בעת משבר פוליטי עמוק לאחר 3 מערכות בחירות ללא הכרעה. לציבור החרד מפני הבלתי נודע הוא הווה דמות סמכותית שעה שכיהנה פה ממשלת מעבר.
מנכ"ל שנקלע למשבר עולמי (צילום: חיים גולדברג/ סרוגים)
בר סימן טוב כלכלן ואינו רופא, הוכיח שניהל משרד אינו דורש ידע של מומחה בתחום. הוא אינו אפידמיולוג, על כך ניסו המבקרים לתקוף אותו, אך לנהל ולהוביל משרד צריך ראיה רוחבית ולא ראיה מקצועית ספציפית. כששר הבריאות התפטר מתפקידו הוא הטיל רפש במנכ"ל משרדו וטען שהוא זה שהוביל להחמרות מיותרות ושהוא עצמו לא היה מעורב בתהליכים, אותו שר בריאות שהפר את הנחיות המשרד והתנגש עם המערכת עד לפיטוריו הסופיים מהממשלה בימים אלה.
דווקא מאז שכוננה הממשלה נראה שהשליטה בנגיף רק הלכה ופחתה. לא ברור האם בר סימן טוב היה יכול בגל הנוכחי ובמצב המנהיגותי הזה להגיע להישגים אחרים ממה שיש לנו כעת, גם ישנו ערפל סביב סיבת התפטרותו מהמשרד, אבל הוא האיש שהיה שם כשהחלה הקורונה הרעה הזו לשטוף את המדינה ועל כך הוא נזכר ועל כך אנחנו מכירים לו תודה.
איש השנה בתקשורת: עמית סגל
טוב שיש את עמית סגל בתקשורת, טוב שיש את עמית סגל בחדשות 12, טוב שיש את עמית סגל באולפן שישי, והלוואי ויהיו עוד עיתונאיים ימניים, בני הציונות הדתית שיפרצו קדימה ויהפכו להיות מבכירי מייצרי הכותרות ובעקבותיהן גם המדיניות במדינת ישראל משתנה.
למה מברכים? כי שנת תש"פ הוכיחה שזה עוד לא ברור מאליו, ויעידו על כך המלעיזים, המקטרגים, המגדפים והקנאים שהתעמתו, העירו ותהוו איך משלא שמו לב, נולד תחת רגליהם כהגדרתו, "פיל ורוד", אבל סגל לא עוד "העיתונאי הדתי", אלא העיתונאי המצליח והבולט ביותר ללא שום הקשר לכיפה שעל ראשו, לבית בו גדל ולפתק אותו שלשל בקלפי.
עמית סגל. צילום סרוגים
שתי חשיפות שלו הכריעו ככל הנראה את שנת הבחירות במדינת ישראל. הראשונה על הפריצה האיראנית למכשיר הטלפון הסלולרי של יו"ר "כחול לבן" בני גנץ, והשנייה – הקלטה של ישראל בכיר, יועצו הבכיר מאד של גנץ מדבר בגנותו, בעקבות כך הוא התפטר מתפקידו.
עוד כמה אייטמים במרוצת החודשים יכולים אולי גם להכריע משפט גורלי במדינת ישראל: תרגילי המשטרה נגד ניר חפץ , עליו הפעילו לחץ כביר כדי שישמש עד מדינה נגד רה"מ נתניהו ובסקופ האחרון של השנה הוכיח כי יעקוב אל קיעאן לא היה מחבל, אלא הוגדר כך במסגרת טיוח תיקי נתניהו במשטרה ובפרקליטות. תוך כדי עלתה לאוויר סדרתו לציון 13 שנה לכהונת נתניהו "ימי בנימין".
הוא חולש על כל המדיומים – טלוויזיה, עיתון, רדיו ומתפעל את כל הרשתות החברתיות אינסטגרם, טלגרם, פייסבוק וטוויטר ומבליח לשורת התנגחויות בטוויטר, שם מתבצע הקרב החם בגלקסיית הפולטיקאים-עיתונאים-יחצ"נים, והוא זה שקובע את הטון.
איש השנה בפוליטיקה: נפתלי בנט
לכאורה זו בחירה די צפויה, גולשי סרוגים בוחרים את יו"ר המפלגה הציונית הדתית כאיש השנה שלהם. אבל מאחורי הקלעים זו שבירה של מסורת, והפעם הראשונה שיש מי שעוקף את ראש הממשלה בנימין נתניהו ומי שכאמור הצליח לעשות זאת הוא שר הביטחון והחינוך לשעבר, אבל היום ח"כ פשוט מהאופוזיציה, שהועבר מאנשי המגזר לפוליטיקאים הבכירים.
צילום: עדינה ולמן/ דוברות הכנסת
מדובר כאמור בסקר אינטרנטי, אבל לבנט יש כבר יומרות גבוהות בהרבה, מי היה מאמין ערב ראש השנה תש"פ שמי שהיה מספר אחד, הבכיר ברשימה, צלל למספר ארבע והלא המכובד במקרה שלו ברשימת ימינה המאוחדת, שהביא רק 6 מנדטים בבחירות לאחר עימותים פנימיים והרבה דם רע שנשפך – יוחמא 365 יום לאחר מכן מדיבורים על ראשות ממשלה.
בעבודת שטח מאומצת הוא הצליח לסחוף אחריו ציבורים שלמים, מושג אחד הוא כבר השריש אצלנו 'לא פרנסה לא מעניין', בנט איש של אנשים, אוהב את השטח, את המפגשים ומואס בפוליטיקה קטנונית מצד אחד ענייניות ומקצועיות ומצד שני חמלה ואנושיות, והציבור קונה את זה.
בנט צריך לזכור שאסור לו להתבשם, המספרים עלולים להתהפך עוד 7 פעמים עד ערב ראש השנה תשפ"א. אבל האיש שזינק מהאופוזיציה בזכות התכנית, האיתגור והדאגה למאבק בקורונה ונושף בעורפו של נתניהו יודע שהסקרים בשבילו שבריריים. ברקע המפלות הקודמות, הוא צריך להוכיח לבוחריו שהפעם זה יהיה אחרת. חרף הניסיונות, בנט לא הצליח שיסלחו לו על ההרפתקה הגדולה ב-2019, שהביאה עליו את האשמה בכך שישראל יצאה לשלוש מערכות בחירות, אבל את האידאולוגיה לתשתית הקמת הימין החדש הוא לא נטש, ולאחרונה חזר אליה מחדש – מפלגה כלל ישראלית עם נציגות מגזרית, בשביל זה הוא יצטרך ליישב את המחלוקת הסיעתית וזו יכולה להיות כבר יציאה שוב פעם למהלך מסוכן.
איש השנה בעולם: ג'ארד קושנר
בשבוע האחרון הוגשו שמותיהם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו כמועמדים לפרס נובל לשלום, זאת על רקע חתימת הסכמי השלום בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. אבל עם כל הכבוד למנהיגים של ישראל וארה"ב, מי שבאמת ראוי לקבל את הפרס המכובד הוא לא הנשיא – אלא דווקא חתנו היהודי.
(צילום: אלכסנדרוס מיכאילידיס\שאטרסטוק)
הרבה אנשים הופתעו כשטראמפ מינה את ג'ארד קושנר בתור האחראי לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים, מכיוון שלא היה לו שום נסיון דיפלומטי או מדיני עד אז. אך בשנה האחרונה יועץ הבית הלבן הוכיח כי הוא יודע כיצד לפעול במזרח התיכון. קושנר התרוצץ ללא הפסק בין סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, קטאר, עומאן ועשרות מדינות נוספות, נפגש עם כל מנהיגי האזור והצליח לגייס תמיכה מכל כיוון ל"עסקת המאה" פרי יוזמתו.
בהמשך גם שימש כמתווך הראשי שהביא לנורמליזציה ההיסטורית עם מדינות המפרץ הפרסי, והוביל בגאווה את המשלחת הראשונה שטסה מתל אביב לאבו דאבי (תוך כדי מעבר מעל סעודיה, דבר שגם כן התאפשר בזכות פועלו). גם העתיד נראה טוב עבור היועץ היהודי: הנשיא טראמפ הבטיח כי "מדינות נוספות בדרך" להצטרף להסכמי השלום – ואין ספק שקושנר ישמש כמרכיב מרכזי גם בגיבוש ההסכמים הללו.
איש השנה במגזר: בצלאל סמוטריץ'
הציונות הדתית עזבה את הסנדלים והגרביים, הדובון כבר מזמן בדיחה זולה ועצובה בידי מלעיזים ורק הכיפה והציצית המשתלשלת נשארו כסמל סטטוס. גם ברמה החיצונית, אבל בעיקר על השינוי התפיסתי חתום בהחלט בצלאל סמוטריץ' – הסתיימו הימים שהציונות הדתית זרוקה באיזה חור מזרוחניקי עם וופלים, זה לכבד את הציבור שאתה שליח לו, להילחם בשבילו ולא להתנצל על הכיפה הסרוגה שעל ראשו, סמוטריץ' מחזיר את גאוות היחידה שנעלמה.
סמוטריץ' במליאה(צילום: עדינה ולמן/ דוברות הכנסת)
הוא מגלה צד אחר לגמרי – הרושם שהצליח להטמיע בתקופה קצרצרה כשר תחבורה ענייני, במשרד עם תקציבי עתק הוביל את המהפך, הכותרות כבר לא על להט"בים, נשים ערביות או טרור יהודי אלא פרצו את גבולות המגזר לטובת קהלים חדשים ודאגה כלל ישראלית.
סמוטריץ' לא מתמם, לא משם יבואו המצביעים והם לא היעד, אבל המיינסטרים החילוני והשמאלני מצליח על הדרך לרכך גם את הציבור הדתי הלייטי. לא להתבלבל, האידאולוגיה שם, היא לא השתנה – זה היחס והשפה שקיבלו פנים וצורה חדשות, לצחוק עם בני גנץ, לקשור קשרים עם מרב מיכאלי ולהחליף כיפים עם משה ארבל הוא אחד הח"כים הפעילים בטוויטר, שלא חושש להיכנס לעימותים חריפים נגד השמאל, מערכת המשפט ולהעמיד אנשים על דיוקם, לפעמים גם נגד יו"ר המפלגה שלו נפתלי בנט.
אבל השותפות הטובה והחזקה הזאת היום, יכולה ערב בחירות לעמוד למבחן מול לחצים לא פשוטים להיפרדות. היחס של בנט מהפיצול ועד היום כלפי הציונות הדתית הוא להיות חלק מהכלל, ואילו לסמוטריץ' יומרות פנימיות – לחתור להיות מנהיג הציונות הדתית, זו כבר לא מילה גסה.
סערת השנה במגזר: הפרת ההסכם של הרב רפי ואיתמר בן גביר
זו הייתה הגשת הרשימות המבישה בתולדות המגזר, אם לא בתולדות הפוליטיקה הישראלית. שורה של כיפופי ידיים שהתחילו בהסכם המפתיע של הבית היהודי עם עוצמה יהודית, נמשכו להסכם לא פחות מפתיע בין הימין החדש לאיחוד הלאומי, ומלחמות אגו, ושיקולים פוליטיים, כולל השאלה החשובה איזו תמונה יש לאיתמר בן גביר בסלון.
(צילומים: הדס פרוש, דוד כהן\פלאש 90)
בשורה התחתונה, קיבלנו מכות בתוך מרכז הבית היהודי, אמבוש של ביבי ויועציו הסרוגים על ראשי הבית היהודי, שעוד הספיקו לצייץ "מילה זו מילה" לפני שהתקפלו בצורה מבישה והפרו את ההסכם עליו חתמו, באישור הרבנים שתירצו שכשאין ברירה אפשר לא לעמוד במילה, כשהוא חותם על הסכם כניעה שנותן מקום אחד ריאלי בלבד לבית היהודי ברשימה הכללית, ולמעשה למחיקתה הפוליטית.
את הנזק הפוליטי שעשה אותו ערב עגום, שילמה הרשימה בקלפי. את הנזק החינוכי לדור שלם, ייקח עוד שנים לתקן.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
