קראתי את מאמרו של הרב שמואל אליהו שליט"א על אחוזי הדתל"שים הגדולים בקרב הציונות הדתית – מעל 43 אחוז. קלטתי לגמרי את הזעזוע הגדול שהרב אליהו נתון בו לאור המספרים וקלטתי את תחושת הדחיפות למצוא פתרון בחמ"ד ובמוסדות הציונות הדתית. גם קראתי בשים לב את המסקנות וכיווני הפתרון היוצאים מהמחקר של ד"ר דרור יהב.

מה שהביא אותי להסתכל על כל הבעיה בדרך אחרת לגמרי, היא ההבנה ש"הנשירה" מתוך הציבור הציוני-דתי היא מקור הכח ומקור הגידול של הציבור הקרוי "חילוני".  או אז – נרגעתי. הבנתי שגם אם בהסתכלות פרטית ניתן לחשוב על הבעיה כעל שריפת 150 אלף ספרי תורה חלילה, דבר המצביע לכאורה על בעיה קשה בקרב המגזר הציוני-דתי, הרי שבהסתכלות לאומית ניכרת ההשגחה הא-לוהית היפה על האומה, ומה שנראה כגנאי הופך בעיניי לשבח גדול למדורת השבט.

בשורה התחתונה, אינני חושב שצריך לקרוע, ובאותה נשימה הייתי ממליץ על כיווני פעולה שהם כמעט הפוכים לכיוונים שהמחקר המקיף מצביע עליהם.

אסור להזניח את כוחו של יוסף

יעקב אבינו, כאשר ראה שבניו הצדיקים, המחויבים לכאורה באופן מלא מאוד לקיום תורה ומצוות, מכרו את יוסף, ברך את יוסף בברכה לא צפויה: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", וזכה יוסף שיהיה כוחו מוכפל בציבור הישראלי – "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". הפלא הגדול הוא, שברכה זו צפויה להביא לחיזוק הכח "החילוני" בישראל, כי אפרים ומנשה הם מהשבטים היותר רחוקים ממחויבות "תורנית-דתית" הנמצאים באומה, והיסטורית, הם אלה שהעמידו מנהיגות המתנגדת אידיאולוגית למחויבות "דתית" זו.

אבל חייבים לחזק את כוחו של יוסף, כי כאשר עם ישראל מוכר את יוסף – אנחנו מתחייבים חובת גלות! משיח בן יוסף הוא הכח באומה המשתוקק להעמיד את החיבור של האומה לכוחות החול שלה, לטכנולוגיה, לכלכלה, למדע, לגינוני המלכות והעמדת המדינה, לצבא ולמשפט, באופן שניכר שההתנהלות שלנו היא לעילא ולעילא מכל ברכתם ושירתם של הגויים, שישתוממו מול מדינת ישראל ויאמרו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

זוהי אמנם תפיסת "אור לגויים" השונה מהותית מתפיסת ה"אור לגויים" ה"דתית", אבל נראה, שלקב"ה יש עניין רב בתפיסה "חולונית" (מלשון חול) זו. כי כאשר רבני ישראל אינם יודעים להתחבר לשאיפה זו של בן-יוסף, ואז אפרים הולך ומתרחק, הוא הבן שהקב"ה משתוקק אליו ביותר! ובראש השנה אנחנו נזכיר במנגינה מרגשת את הפסוק בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים. כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעיי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

לאחר מכירת יוסף, הסיכוי היחיד להעמיד את עם ישראל כראוי ולתקן את המכירה, הייתה ביצירת קשר של ערבות לדורות בין יהודה לבנימין, שהוא השבט המייצג לרוב את כוחו של משיח בן יוסף.

במעשה פילגש בגבעה, כאשר יצאו בני ישראל להילחם בבנימין, ובראשם העמידו בדבר ה' את שבט יהודה, המגזר הזה ספג אבדות כבדות ביותר – פעמיים. למה? כי כאשר יהודה שוכח את ערבותו ההיסטורית כלפי אחיו בנימין, והוא מטפל בחמ"ד שלו ובישובים שלו, ודואג לשמירת השבת שלו ולטהרת המחנה שלו, הרי שבעיית חוסר הערבות תדפוק על דלתו.

כאשר ישנה נפילה מוסרית בשבט בנימין, ומגיעים לשפל ביחס להחפצת האשה, יהודה לא יכול לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"… כי ישראל ערבים זה בזה, והערבות הזו תלויה תמיד ובמיוחד בקולרו של יהודה. כאשר מחללים שבת בארץ ישראל באופן ציבורי, אזי כולנו מחללים שבת, כי בארץ הקודש, "הנגלות לנו ולבנינו עד עולם". כאשר יש אינטרנט פרוץ המחפיץ את האשה בראש כל חוצות, אזי כולנו, כל אחד ואחת מאתנו מזלזלים בכבודה של האשה.

להקים ישובים ולהסתגר בהם, מערכות חינוך מבודדות משלנו ולהסתגר בהן – לא פותר את הבעיה, רק נותן לנו את האשליה שאנחנו מצליחים להסתיר אותה מעיני ילדינו. אבל את חוסר הערבות הזו הקב"ה בא אתנו חשבון. כי אנחנו תמיד ערבים את הנער, בין מרצוננו בתהליך מחושב, ובין שלא מרצוננו ב"נשירת" כוחות עילית של ילדים ובחורים נפלאים, המונעים ללכת ולתרום את כוחותיהם במקומות שבהם הם מזהים שאיפות אמת שהקב"ה רוצה אותם בעמו, ושעדין אינם כלולים באוהלה של תורה כראוי, היות שרוב חכמי ישראל עדין חושבים במונחים של תורת גלות.

כדאי שנשקול ברצינות שלא רק "יצר הרע" מוציא את ילדינו מחוץ לאוהלה של תורה… גם הקריאה להתחבר לנבחרות העשייה בתחומים השונים שמדינת ישראל זקוקה להם כדי להתקיים וכדי להאיר.

הציבור הציוני דתי, שהוא עיקר הופעת שבט יהודה בזמן הזה, חייב לקחת אחריות על המצב הלאומי הכללי, כלומר על הנהגת האומה בכללותה. לא ניתן לברוח ממשימה זו, כי בין כך ובין כך אנחנו ערבים!

הפתרון האמיתי אם כן איננו הסתגרות חרדית. הפתרון האמיתי דורש את המגמה ההפוכה בדיוק: התפשטות. התפשטות תוך הגדלת אש הקודש.

  • התפשטות קהילות אמוניות בערי ישראל המרכזיות, לא רק כדי להביא "יידישקייט" למרכזי הערים, אלא להנכיח כיצד חיים את החיים עצמם, בתורה עם דרך ארץ, בטיפול בבעיות החברתיות והעמדת הנהגה לציבור כולו, מתוך נוכחות ליסוד הגדול הקיים באומתנו, שהרעיונות והשאיפות התורניות האמיתיות בצורתן הרחבה בבואן להאיר את החיים, הם המזור האמיתי לתחלואי החברה.
  • התפשטות אוהלה של תורה להרחיב את עולם ההלכה לכלול את כל בעיות השעה. לא לברוח מהתמודדות עם שאלות ההנהגה הלאומית. לחשוב בגדול. לחשוב בענק!
  • התפשטות החמ"ד. חייבים ליצור בתי ספר הפתוחים לכלל ילדי ישראל, במינימום דרישות למחויבות תורנית בבית, אך היודעים לשים קודש במרכז. קודש רחב ולא מצומצם. קודש שיהיה ברור שהוא כולל בתוכו את ההשתוקקות ללמידת כל החכמות, כי כולן נדרשות להבנת התורה בעומקה ולהרחבת אוהלה. רק הופעת קודש אדיר כזה, תביא את כל כוחות המצוינות שבאומה, לחפש לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הללו, וההשפעה של האמירות החינוכיות והתורניות הללו תהיה ניכרת בכל בית בישראל.
  • התפשטות המגמה הפוליטית שלנו. לא עוד טיפול במגזר כמשימה עיקרית, אלא לקיחת אחריות על בעיות השעה שעם ישראל מתמודד איתם, בכל התחומים, מתוך השקפה אמונית ענקית הרואה את סגולת האומה הזו, ואת סגולת ההארה התורנית האפשרית באומה. המגמה הזו, אגב, מתרחשת מול עינינו על ידי שליחים מצוינים של הציבור הזה, והיא תתרחש בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, כי הקב"ה רוצה בהנהגת השבט הזה לעמו.

לסיכום

43% הוא אכן מספר המייצג את החסם התחתון של אחוז כוחות הערבות שעלינו לשים מתוך כלל כוחותינו,  כדי לוודא שעם ישראל נשאר עם אחד, ולא נפרד חלילה למלכות יהודה ומלכות ישראל.

כי כיום, הכוחות "הנושרים" הללו, הם אלו שדואגים לכך, כמו שמרים של יין המשביחים את כרם ה'.

אם איננו רוצים שהערבות תופיע בדרך זו, הפוגעת בטהרת היחידים הללו, נושאי ארונו של יוסף, עלינו לקחת אחריות על הדרך שבה אנחנו כן בוחרים שהערבות הזו תופיע.

הגיע הזמן להנהיג את העם כולו.

==

הרב ד"ר דורון לדווין הוא רב קהילת 'אור חיי אליהו' בחיפה.