מחקר מוכיח: הנוער הדתי לאומי גדל על אדני הספק

רבים מבני הציונות הדתית עוזבים אותה, זו עובדה! על ממדי התופעה ישנו דיון, שלא לומר פולמוס, אבל איש אינו מכחיש את קיומה. המחקרים המחמירים מדברים על למעלה מ-40% שנוטשים את הספינה והמחקרים המקלים מצביעים על 15% בלבד. זה תלוי במידה רבה בשאלות שנשאלו באותם המחקרים ובהגדרות השיוך והזהות, קרי מי נכלל תחת ההגדרה 'ציונות דתית' במקור ומי נחשב לכזה שעזב אותה.

הנטישה אינה חייבת להיות מוחלטת. בשנים האחרונות מדובר רבות על תופעת הרצף, והיא בוודאי עובדה קיימת. אומנם קשה למדוד ולהגדיר אותה, אבל קל מאוד לחוש אותה.

אז מה קורה בשטח…?

אנחנו לא ביקשנו לחקור את המצב רק כדי להציג את העובדות לאשורן. רצינו לראות מהו האתגר העומד לפתחנו, הוי אומר כיצד ניתן להשפיע באופן חיובי על המצב.

השאלה שעניינה אותנו ושאותה ביקשנו לחקור איננה היקף ממדי תופעת החילון. לא התעסקנו בשאלות תיאורטיות ואף לא בגיבוש דעה האם המצב הוא טוב יותר או טוב פחות.

רצינו לעסוק במחקר עמוק יותר, שיבחן את מידת הזהות וההזדהות של הנוער עם הדרך ואת נכונותו ללכת בה מתוך להט ואמונה. לשם כך נכנסנו לעובי הקורה, עמוק לתוככי המערכת. התחככנו בה לאורכה ולרוחבה. המטרה לא הייתה לתת ציונים למערכת החינוך ולא לציין את התופעות כשלעצמן. הגדרנו לעצמנו משימה די ייחודית כדי לגבש תשובות לשאלות הללו:

• מה היחס של הנוער כלפי התורה והמצוות?
• מהן עמדות הנפש של הנוער כלפי ערכי הציונות הדתית?
• מה מידת ההזדהות שלהם עם הדרך של המחנכים?
• האם ישנם חוסרים בולטים שאפשר למלא?
• האם אפשר לשנות את פני המערכה? 

בזה עסקנו בחמש השנים האחרונות באופן אינטנסיבי ויומיומי. להלן נציג את תמצית התהליך ותוצאותיו.

בחמש השנים האחרונות פגשנו כ3,000 בני נוער בקשת רחבה של מקומות, לכ30 מפגשים בשנה!! בנוסף ערכנו מפגשים עם כ300 אנשי חינוך וכ40 ראשי מוסדות. הפיזור והגיוון נתנו לנו תמונת מצב מדויקת ומייצגת של הנוער הציוני־דתי. זיהינו את עמדות הפתיחה, את עמדות הנפש ואת היחס הבסיסי לאמונה ולדרך.

בהירות וספק

עד מהרה גילינו שרוב מוחלט של בני הנוער שלנו גדל על אדני הספק. אם לא ניגע בו עד גיל 18, וייתכן מאוד שגם אחר כך, הרי שהוא אומנם מאמין באלוקים ובתורה, אך אין לו כל ודאות בכך. הדעה הרווחת היא שאין אפשרות להגיע לוודאות ובהירות כזו. יתרה מכך, המחשבה המצויה היא שאמונה היא ספק, וכי זהו המבחן של המאמין – להאמין למרות חוסר הוודאות.

יתר על כן, גילינו שאין כל עיסוק מערכתי שיטתי וסדור בסוגיה זו. התחושה היא שהמערכת מתייחסת לתלמידים כאל מאמינים ועוסקת בשאלות בשלבים יותר מתקדמים, כביכול. האמירה שנמצאת בין השיטין היא שמכיוון שהנער או הנערה גדלו בבית דתי והגיעו למוסד דתי, הרי שברור שהם מאמינים ומחויבים לקוד התנהגותי מסוים.

התחושה הרווחת בקרב בני הנוער היא שכביכול אין לגיטימציה לעיסוק בשאלות היסוד האמוניות, ואין לעורר את השאלות הללו כלל. במקרה הטוב יתעסקו בהן רק במקרי משבר הנובעים מאירועים דרמטיים או נוגעים לתלמידי קצה שאמונתם מעורערת.

לפרטים נוספים והרשמה למיזם – לחצו כאן

משמעת מול משמעות

עניין נוסף בעל חשיבות עליונה התברר לנו בעבודה מול מחנכים ומחנכות בהשתלמויות רבות שהעברנו והשתקף בהתאם גם בדיונים עם אלפי תלמידים, והוא נוגע לעצם הגישה לתורה ולמצוות.

התפיסה הרווחת היא שהתלמיד מאמין, ולכן יש רק לוודא שהוא מקיים מצוות. עיסוק נרחב ולעיתים כמעט בלעדי מושקע בקבלת עול מצוות. הנוכחות בתפילה אצל הבנים או המראה הצנוע אצל הבנות הם עניינים שדורשים מצוותי החינוך תשומת לב רבה מאוד. אלו ענייני משמעת יומיומיים שיוצרים שחיקה רבה בקרב שני הצדדים.

המחנכים מתקשים למצוא נוסחאות מנצחות ומוצאים את עצמם לא פעם מעירים, מזהירים ומענישים. האמון בין הצדדים נפגע ומשחקים במשחקי "חתול ועכבר".

המשמעת הדתית היא נושא מרכזי באווירה המוסדית.

העיסוק במשמעות התורה והמצוות באופן שיטתי וסדור הוא תנאי יסוד הכרחי לפני כל הטלת משמעת. המטרה של המחנכים צריכה להיות יצירת הזדהות, והכלים והאמצעים העומדים לרשותם הם כלי הסברה שהנחילו לנו חז"ל, ראשונים ואחרונים.

הבאת הדברים כמות שהם לא תשיג את המטרה, עבודת החינוך מחייבת הנגשה של התכנים לבני הנוער. יש לבחור בקפידה ובשום שכל את הסוגיות החשובות ולתרגם את התכנים והמקורות לשפה רלוונטית ואקטואלית.

מניסיוננו, כאשר הדברים נעשים באופן הזה הפירות ניכרים מאוד.

נזכיר ונאמר: חוסר במשמעות מביא לריחוק של התלמידים, ואילו כאשר הם פוגשים רבדים עמוקים יותר של יהדות הם מתחברים באופן טבעי ואמיתי.

קריאת כיוון. ממושפעים למשפיעים

עד היום היינו בסוג של מגננה מפני התרבות המערבית ותנועת החילון, אולם במהלך לא ארוך, מאורגן, סדור ושיטתי להעמקת הזהות האמונית של הנוער אנו יכולים להוביל להיפוך מגמה. ניצור עמוד שדרה חסין שמעורר הזדהות רחבה מתוך כבוד ורצון של עם ישראל להכיר את היהדות שבו, פנים אל פנים.

אם המהלך הזה יצלח, בנינו יסיימו את גיל הנעורים בקומה זקופה ועם עמדה מוצקה. הם יגיעו לשלב הבא – מכינות, ישיבות ומדרשות – באופן הרבה יותר בשל. או אז, שנות הלימוד הללו שאחרי גיל 18 יבנו בבנינו קומה גבוהה יותר ויובילו אותם להיות משפיעים על כלל הצעירים בחברה הישראלית.

אנו מחפשים שותפים לדרך. אנו מחפשים אנשים שמזדהים עם גודל האתגר הניצב לפתחנו בעת הזאת וחפצים לשנות את פני המערכה. כוח קטן וחכם יכול לשנות את פניה של חברה שלמה.

בשלב זה אנו מציעים את עצמנו לחוגי בית בכל רחבי הארץ, בכל מקום המעוניין להיחשף למחקר המלא באופן ממשי וחי ולהסיק את המסקנות המתבקשות יחדיו.

כמו כן, יצרנו מיזם ייחודי יחד עם הרב חגי לונדין "דע מה שתשיב לבנך" הנותן מענה וכלים חינוכיים להורים לחינוך הנוער לאמונה נוכח אתגרי התרבות והתקופה.

לפרטים נוספים והרשמה למיזם – לחצו כאן