עבור רזי רום, חילוני תל אביבי רגע לפני גיוס, ירושלים של ילדותו הייתה עיר קטנה מחולקת ומרוחקת.
"כילד תל אביבי בשנות ה-50 , היינו נוסעים לירושלים המחולקת וחולמים להגיע לכותל", הוא משחזר. כשפרצה מלחמת ששת הימים, היה רזי נער כבן 18 רגע לפני גיוסו לצה"ל והבין את גודל השעה.
מתוך אותה סערת רגשות ואמונה שהגאולה כבר כאן, התארח רום בחג השבועות תשכ"ז בכפר הרא"ה. שם פגש את הרב שאול ישראלי זצ"ל ושאל שאלה שרק נער שהבין מה משמעות הניצחון יכול לשאול: "'כבוד הרב, עכשיו יבנו את בית המקדש?”.
רזי מסביר: "היה לי ברור שזה מה שצריך לעשות עכשיו כדי להגשים את החלום. הרב השיב שזו שאלה מעניינת, אבל אני התאכזבתי. הייתה תחושת החמצה".
משכרון הניצחון עד ההתפכחות המהירה ביום כיפור
תיעוד צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים באדיבות רזי רום צילום: רזי רום האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים לא נמשכה זמן רב. רום התגייס לשריון ומצא את עצמו במה שהוא מכנה "החלום ושברו". מהניצחון המזהיר הוא נזרק למדבר הגדול של סיני ולמלחמת התשה עקובה מדם. "זה הרגיש כמו סטירה בפנים. פתאום הכותרות בעיתונים השתנו – משר ביטחון שמחכה לטלפון מהערבים שיציגו תנאי כניעה, לאימהות חרדות ששואלות 'מה יהיה'.
אז הבנתי שזו לא המלחמה האחרונה", אומר רזי בעצב. במלחמת יום הכיפורים רזי רום לחם כמפקד במילואים, שבועיים בלבד אחרי חתונתו. "סרט הצילום שלי במצלמה נחלק לשניים: החצי הראשון הוא שמחת החתונה, והחצי השני המלחמה בתעלה".
את שחווה בתקופה מורכבת זו תיאר בספרו "עונות חיים ומלחמה".
כריכת הספר עונות חיים ומלחמה מאת רזי רום צילום: שאול גולן עוד יותר טוב
למרות הרגעים הקשים בצליחת תעלת סואץ שחלקם הונצחו במצלמתו, רום נשאר אופטימיסט מושבע. כחילוני שפיקד על חיילים חרדים, הוא מאמין שניתן להתגבר על המחלוקות סביב חוק הגיוס להכיר בשונות ולחיות עמה בשלום. אם זה עובד לסרוגים שלדבריו מובילים את המחנה, זה יכול לעבוד גם עם הציבור החרדי. אופטימיסט כבר אמרנו?
"אני לא כמו חבריי התל אביבים 'הצפונים' שדואגים כל הזמן", רזי מסכם בחיוך. "זכינו בירושלים והמדינה הזו היא נס. עברנו זמנים קשים ונעבור גם את זה. אנחנו חזקים, וצריך להעריך את מה שיש לנו ולהאמין שגם בעתיד יהיה טוב".
ואם רזי רום אומר תסמכו על מילה של שריונר.
תגובות