עד הלילה האחרון נמנעו חברי הכנסת מהימין להעביר חוקים נגד בג"צ, בית המשפט הכל יכול של מדינת ישראל. היו דיבורים על לעלות עליו עם D9, אבל בסך הכל שום דבר לא קרה באמת. היה כבוד לבית המשפט, אבל אחרי שהלילה רמס בג"צ את כבודה של הכנסת, אין סיבה שהיא לא תחזיר לו מנה אחת אפיים.

יש הרבה מתח בין הרשויות במדינת ישראל, כשבמרכז עומדת הרשות השופטת האקטיביסטית שמורה לשתי הרשויות האחרות מה לעשות בפסקי דין שונים. שנים שזה המצב אבל לאף אחד זה לא באמת הזיז, וחוץ מדיבורים נגד בית המשפט המשיך הציות לפסקי הדין.

לכל אדם במדינת ישראל זכורים פסקים קשים של בג"צ, שכובדו על ידי מפלגות הימין. אפשר להתחיל בפינוי עמונה ונתיב האבות, ולסיים בפסילת חוק הגיוס שהכניסה אותנו לפלונטר הפוליטי בו אנחנו נמצאים כבר כשנה.

בבג"צ שהוגש בשבוע שעבר נגד יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הקווים נחצו. בדיון אדלשטיין הציג סיבות מנומקות מדוע לא יעלה את נושא בחירת היו"ר בזמן זה, וטענותיו גובו על ידי יועמ"ש הכנסת, אייל ינון. כאשר נדרש אדלשטיין על ידי השופטים לענות בצורה ברורה האם יאפשר הצבעה וענה שלא, בג"צ פסק שהדבר יעשה.

החלטת השופטים שאדלשטיין יכנס את המליאה עד תאריך מסויים להצביע על בחירת יו"ר קבוע לכנסת ה-23 למרות שהדבר נתון לשיקול דעתו כבר לא היה עוד פסק נגד האידיאולוגיה של הממשלה, אלא התערבות בוטה וגסה בסדרי היום של הרשות המחוקקת. אדלשטיין הודיע לבג"צ, בצדק או שלא בצדק,  כי הוא לא יכנס את המליאה לדיון בנושא עד יום רביעי.

ביום רביעי אדלשטיין נעל את ישיבת המליאה מבלי שהעלה לסדר היום את בחירת יו"ר הכנסת ה-23 והודיע כי הוא מתפטר, זאת הפעם הראשונה במדינת ישראל שיו"ר כנסת מתפטר מתפקידו. במעשה זה אדלשטיין סירב לקיים את פסק הדין והוגשה נגדו בקשה לפקודת ביזיון בתי המשפט.

בדיון החליטו השופטים להתערב בהתנהלות הכנסת בצורה גסה שלא היה לה תקדים כלשהו. סמכויות הופקעו מיו"ר הכנסת והועברו לוותיק חברי הכנסת, שנמצא בצד השני של המפה הפוליטית והסכים לנהל את ישיבת המליאה לשביעות רצון גוש השמאל ערבים.

בהחלטתו אמש, בג"צ יצר לרשות המחוקקת מתווה שלא היה קיים מעולם ולא תואם את ההליכים הקבועים בחוק או בתקנון. בנוסף, השופטים קבעו עבור הכנסת את זהות היו"ר שיכנס מחר את המליאה לבחירת היו"ר החדש. במקרה או שלא במקרה, אותו יו"ר נוח לגוש המבקש לבחור אחד חדש.

בתשובתו הראשונה לבג"צ, כתב אדלשטיין: "התערבות בג"ץ במקרה זה תישא – בטובתו או שלא בטובתו – אופי פוליטי דומיננטי מובהק. היה ויחליט בית המשפט להתערב במקרה דנן, הוא עשוי להיתפס כמי שטמן רגלו עמוק בביצה הפוליטית, דבר שיפגע פגיעה קשה במעמדו ובאמון הציבור בו".

הלילה הוכשרו הלבבות להעברת פסקת ההתגברות אותה מייחל שר המשפטים, אמיר אוחנה, להעביר כבר שנים רבות. לא רק לבבות העם הוכשרו, הלבבות האלה אולי היו מוכשרים כבר מזמן, אבל למהלך כזה שיגדע את ידה המורמת תמיד של הרשות השופטת היה צריך להכשיר בעיקר את לבבות חברי הכנסת.

גוש הימין קיבל הפסד צורב בפסק בג"צ שהביא להתפטרות אדלשטיין, אך הלילה, בהתערבות חסרת התקדים של בג"צ בכנסת, הוא זכה בניצחון פוליטי ענק. גם אם גוש הימין יפול עד הבחירות הבאות, הוא עוד יקום. ובפעם הבאה, אחרי מותה של הפרדת הרשויות הלילה, לא יהיו בימין היסוסים או מעצורים האם לחוקק חוק נגד בג"צ.

היה אפשר אחרת. יועמ"ש הכנסת אמר במהלך הדיון הראשון לשופטים: "לא בכל דבר חייבים להכריע. לא בדברים שמגיעים לפתחכם, ולא בדברים שמגיעים לפתחינו כיועמ"שים. לא תמיד ראוי לטפל בבעיות פוליטיות באבחות חרב של חוות דעת משפטיות". בג"צ היה יכול להודיע לעותרים כי הנושא לא שפיט, אבל בחר להעצים את כוחו ולהתערב בהתנהלות רשות אחרת.

בלילה הזה התחילה המפלה של בג"צ. כאשר הרשות השופטת שלחה יד בבית הנבחרים של מדינת ישראל, נחרץ גורלה. אם הימין יפול בעקבות פסקי הדין, כשהוא יקום בג"צ יפול לקרשים בנוק-אאוט אדיר ועצוב מאוד.